לשם מה צריכים אותך?...
חסיד אחד היה בעיר שקלוב, ושמו ר' זלמן סנדר'ס. הוא היה יהודי למדן ועובד ה' בכל נשמתו, ויחד עם זה - בעל עסקים מצליחים. סוחרים ובעלי אחוזות היו ידידיו, ובתי רוזנים היו פתוחים לפניו.
ר' זלמן הצטיין במידות טובות, וחיבתו לכל יהודי הייתה מן המפורסמות. על אף עושרו וגדולתו, היה נוהג יחסי רעות וקרבה גם עם עניים ועמי הארץ. ידו הייתה פשוטה לכל נזקק, ועניים רבים התדפקו דרך קבע על דלת ביתו.
היו רבים שאף נהגו להפקיד בידיו כספים על מנת שישקיע אותם בסחורה ועסק. אלו ידעו כי עסקאותיו של ר' זלמן מוצלחות הן, ובמעשה ידיו שורה ברכת שמים. את הרווחים שהפיק מכספים אלה היה מעביר היישר לידי המפקידים.
ויהי היום, ור' זלמן הסתבך בעסקת ענק שכשלה. כגודל העסקה והרווחים שהיו צפויים ממנה, כך גדולה וקשה הייתה המפלה. עמל של שנים ירד לטמיון. ר' זלמן, העשיר הגדול ואיש החסד הנודע, הפך באחת לעני חסר כל. למותר לציין כי רבים מאד השתתפו בצרתו של ר' זלמן, שכן למעשה הייתה זו גם צרתם שלהם.
בצר לו נסע ר' זלמן אל רבו, אדמו"ר הזקן. בהיכנסו לחדר הרבי, נשבר ליבו בקרבו, נפתחו שערי הדמעות, והוא החל מגולל בבכי את השתלשלות העסקה הכושלת שקברה תחתיה את כל רכושו והביאה אותו למצבו הדחוק.
רגשותיו של ר' זלמן גאו בו ובכיו התגבר. "אם הקדוש ברוך הוא חפץ ליטול ממני את רכושי - לא אהרהר אחריו, חלילה", אמר במר ליבו. "אולם תחילה עליי לסלק את חובותיי ולמלא את התחייבויותיי. צריך אני להשיב את הכסף לכל מי שהפקידו בידי את ממונם כדי שאסחר בו; צריך אני לעמוד בהתחייבות שנתתי לכל גבאי הצדקה; צריך אני לכסות את הוצאות החתונה של היתומים והיתומות שהבטחתי להשיאם...".
דמעות ניגרו על פניו כשזעק: "רבי! זקוק אני לברכה! זקוק אני לשלם את חובותיי, להשיא את קרובותיי ואף להשיא את בנותיי שלי...".
כל אותה עת היה הרבי שעון על מרפקיו, מאזין לדברים. כשסיים ר' זלמן לשפוך את ליבו, השתררה דממה. הרבי הישיר מבט חודר אל חסידו ופניו נעשו להבים. או אז אמר הרבי: "אינך חדל מלחשוב ולדבר על מה שאתה צריך, אך על שאלה אחרת אינך נותן את הדעת – מה צורך יש בך?... בשביל מה זקוקים לך בעולם?...".
דברי הרבי פילחו את ליבו של ר' זלמן ובו במקום הוא נפל מתעלף. החסידים ששהו אותו זמן בחדר החיצוני, בהמתנה לתורם להיכנס פנימה, שמעו את קול החבטה ומיהרו להיכנס ולהוציא את ר' זלמן מהחדר. לאחר מאמצים מרובים התעורר ר' זלמן מעלפונו.
לאחר שהתאושש, השתנה ר' זלמן והיה לאדם חדש. הוא סילק מעליו את דאגתו מאבדן רכושו ודחק הצידה כל מחשבה על עסקי החומר והעולם הזה. הוא הבין כי במילותיו החריפות ביקש הרבי לנערו מן הרע הנעלם שבמעמקי נפשו, מאותה תחושת ישות והחשבה עצמית שאין להן מקום בד' אמותיה של השכינה. על כן החליט להישאר תקופת מה בחצר הרבי.
בימים ובשבועות הבאים שיקע את עצמו כליל בתורה ובעבודת התפילה. כעבור זמן ניגש אל ר' זלמן הגבאי של הרבי והודיע לו כי בעוד שבועיים נכונה לו עוד "יחידות" אצל הרבי. כך נהוג היה - להודיע לחסיד מראש על המועד שנקבע לו להיכנס אל הקודש, כדי שיספיק להתכונן לכך כראוי.
השבועיים הבאים עברו על ר' זלמן ביגיעה עצומה. הוא נתן לגופו מעט מאד מנוחה, וגם באכילה ובשתייה השתדל למעט. הוא למד בלי הפוגה, התעמק במאמרי החסידות של הרבי והתפלל בדבקות עצומה.
באותה שבת אמר אדמו"ר הזקן מאמר חסידות עמוק מאד שעסק במהות העולמות הרוחניים "תוהו" ו"תיקון". הרבי ביאר שתכלית ומטרת שליחותו של האדם בעולם היא "למשוך" ולהאיר את אורות "עולם התוהו", הגבוהים ונשגבים מאד, אל "עולם התיקון", עולמנו.
הרבי דיבר אמנם בשפה גבוהה וברמה עמקנית מאד, בעבודה נפשית-רוחנית, אך ר' זלמן סנדר'ס חש כי הדברים אמורים גם כלפיו, וכי הרבי מעניק לו את הכוחות לעזוב את מצב ה"תוהו" הנבוך ומבולבל בו הוא נמצא ולעבור לעולם ה"תיקון".
בהגיע מועד ה"יחידות" שנקבע לו, נכנס ר' זלמן לחדר הרבי בראש מורכן ובתחושת התבטלות עצמית עמוקה. הרבי הביט בו במבט רך ומלטף. "כעת", אמר לו הרבי, "לאחר ששבת בתשובה שלמה על הרגשת הישות שבך, סילקת ממך את גסות הרוח ואת זחיחות הדעת והלב - שוב לביתך וה' יברכך שתצליח בכל אשר תפנה".
בדרכו לביתו, בתחנת רכבת אליה נקלע, פגש ר' זלמן לפתע חבורה של בעלי אחוזות שנהגו לסחור עימו בעבר. הללו, שלא ידעו דבר על מצבו הכלכלי הקשה, הביעו לפניו את רצונם לחדש עימו את הקשרים העסקיים. ר' זלמן ראה בכך אות משמים והזדמנות לזכות בברכת ה', שאותה הזכיר הרבי בדבריו.
כעבור זמן מה החל ר' זלמן להתאושש ממפלתו. אט אט השיב אליו את הונו, וההצלחה חזרה להאיר לו פנים. כך גם יכול היה למלא את ההתחייבויות לצדקה שקיבל על עצמו בעבר. אולם הפעם עשה זאת בלי רגשות גאווה, כי אם בתחושה שהוא מעין "צינור" ומעביר בלבד של השפע שניתן בידיו מלמעלה. כל ימיו עמדה לנגד עיניו של ר' זלמן שאלתו הנוקבת של הרבי - "מה צורך יש בך?...".
בהזדמנות מסוימת העיד אדמו"ר הזקן, מחבר ספר ה"תניא", על שר' זלמן קיים בעצמו את הנאמר ב"תניא": "בשעה שהוא עצב בלאו הכי ממילי דעלמא (= דברי העולם, עסקי החומר) . . אזי היא שעת הכושר להפוך העצב, להיות ממרי דחושבנא (= מ"בעלי החשבון", עובדי ה' המקיימים חשבון נפש אמיתי) . . ובזה יפטר מהעצבות . . ואחר כך יבוא לידי שמחה אמיתית".
סיפורי חסידים, עמ' 115. אוצר סיפורי חב"ד, חלק ד, עמ' 97