אש התורה
בשנת תקנ"ז הנהיג אדמו"ר הזקן סדר מיוחד. הוא היה מכנס את בניו ואומר לפניהם מאמרי חסידות ביחידות, בחדרו. המאמרים שנאמרו לפני בניו הכילו ביאורים עמוקים על הזוהר, ומאוחר יותר נדפסו בשם "ביאורי הזוהר".
הרבי ה"צמח צדק" היה באותה תקופה ילד כבן תשע. הוא השתוקק בכל מאודו לשמוע את מאמרי החסידות העמוקים, והוא הפציר בסבו, הרבי, שייאות לאפשר לו להיכנס גם כן אל חדרו בזמן אמירת המאמרים. אך רק בניו של הרבי הורשו להשתתף בשמיעתם. למרות תחנוניו המרובים והפצרותיו החוזרות שוב ושוב, הסבא לא הסכים לבקשתו בשום אופן.
תשוקתו העזה של הילד למאמרי החסידות הנפלאים לא שקטה. כשראה שבדרך הרגילה לא יתמלא מבוקשו, התחכם נכדו של הרבי, ורעיון מבריק נצנץ בראשו. בין החדר הפנימי, שבו קיבל הרבי את הקהל ליחידות, ושם גם נאמרו המאמרים, לבין חדר ההמתנה החיצוני, הפריד קיר שבמרכזו היה קבוע תנור חורף גדול. פיו של התנור, בו היו מסיקים את העצים לחימום הבית, היה בחדר החיצוני. כשהתכנסו הבנים לחדר היחידות, היה הילד מתגנב בחשאי אל תוך פיו של התנור הגדול שעמד בין החדרים, מצמיד את אזנו לקיר, ומצליח לשמוע היטב את המאמרים שהיו נאמרים בניגון ובקול רם. התחכמות זו הצליחה במשך כמה שבועות.
•
הדבר אירע ביום חורפי קר במיוחד. בחוץ השתוללה סערת שלגים והקור היה עז.
המשרת הגוי החל לדחוף גזרי עצים אל תוך התנור. העצים, משום מה, לא נכנסו כרגיל אל תוך עומק התנור. משהו עמד בדרכם. אך הגוי לא חשד בכלום. בלית ברירה, הוא הניח את גזרי העצים בפתח התנור, הדליק אש, והלך לפתוח את מכסה הארובה.
האש התלקחה במהירות, והבית כולו התמלא בעשן. לפתע החלו להתעופף מתוך התנור גזרי עצים בוערים. הגוי נבהל מאד ופרץ בצעקה אדירה.
לקול הצעקה נבהלו ובאו במרוצה בני הבית לראות מה אירע. סביב התנור התאספו בני המשפחה ובהם גם הסבתא, אשתו של הרבי, הרבנית שטערנא. כולם נחרדו מהמראה שנגלה לעיניהם. על רצפת החדר נחו גזרי עצים מפויחים, ובתוך התנור שכב אדם ללא ניע...
רבי חיים אברהם, בנו של הרבי, הוציא את הגוף הדומם מתוך התנור, והסבתא, הרבנית שטערנא, פרצה בזעקות אימים: "הלא זה הנכד, מענד'ל!".
בהלה תקפה את כל הנוכחים. ניסו להעיר את הילד מעלפונו העמוק, אך ללא הועיל. לבסוף, נכנס הרבי לחדר, הניח את ידי קדשו על ראש הנכד, ורק אז הוא התעורר.
במשך שבועיים שכב הנער חולה והתייסר מכאבי ראש חזקים, כתוצאה משאיפת העשן.
כשנודע לרבנית שטערנא על הסיבה שהביאה את נכדה האהוב לשכב בתוך התנור, ובעקבות כך לפציעתו, באה אל בעלה בתביעה נמרצת: "ראה מה עלול היה לקרות... לאחרים אתה מרשה להיכנס לשמוע את המאמר, ואילו לנכדך שמעוניין כל כך ללמוד חסידות – אין רשות להיכנס. הילד הכניס את עצמו בסכנת נפשות, וניצל אך בנס... למה לא הרשית לו לשמוע את המאמרים?".
השיב אדמו"ר הזקן: "חסידות חב"ד דורשת פנימיות, לכך מגיעים על ידי מסירות נפש בפועל. עד אברהם אבינו גם כן היו צדיקים וחסידים גדולים, אך כדי להגיע לסדר של פנימיות הנמסרת בירושה מדור לדור, היו זקוקים למסירות הנפש של אברהם בעקידת יצחק, כי פנימיות באה על ידי מסירות נפש דווקא. משה רבנו הגיע להר סיני על ידי אש, הוא ראה את לבת האש שבסנה, וזכה שעל ידו יהיה מתן תורה. את התורה לוקחים רק במסירות נפש".
וסיים אדמו"ר הזקן: "הוא יהיה בריא, ותהיה לו אריכות ימים".
ליקוטי דיבורים, חלק ב, עמ' 458. ספר המאמרים, תש"ח, עמ' 233. שיחות קודש, תשכ"ו, חלק א, עמ' 50