"ושמרתם את המצות"
הגאון המקובל, ר' לוי יצחק שניאורסון, אביו של הרבי[1], כיהן כרבה של עיר חשובה בדרום אוקראינה. באזור העיר היו מצויים הרבה שדות חיטה, משם סופקה תצרוכת החיטה לרחבי המדינה כולה. בגלל מעמדו, חשיבותו וגדלותו התורנית של ר' לוי יצחק, במשך שנים רבות היו פונים אליו בעלי השדות ומבקשים ממנו להשגיח ולהעניק "הכשר" עבור הקמח המיוחד המיוצר לקראת פסח, לצורך אפיית המצות. הקמח עם חותמת ה"הכשר" המהודר נשלח למאפיות המצות ברחבי המדינה.
כשקבעה הממשלה שכל בתי המסחר יולאמו ויהפכו לרכוש ממשלתי, וביניהם גם טחנות הקמח ומאפיות המצות הגדולות, ידעו אנשי הממשל כי עליהם להמשיך ולקבל את ה"הכשר" של ר' על הקמח המיוצר לאפיית המצות, משום שאם לא כך, לא יעלה בידם למכור את הקמח למאפיות השונות לקראת פסח.
קראו אנשי הממשל לר' , והודיעו לו כי גם השנה עליו לתת "הכשר" על הקמח המיוצא מאזור זה עבור מאפיות המצות. הם הוסיפו ואיימו. "השנה תיתן את חותמת הכשרות שלך על התוצרת, אך הישמר לנפשך ואל תעז לפסול חלק מהקמח, ובכך לגרום לנזקים כספיים! כיוון שהרווחים ממכירת הקמח נכנסים עתה ישירות לקופת הממשלה, הרי שאם בגללך חלק מהיבול לא יימכר, אתה פוגע למעשה בכלכלת המדינה ובכך לוחם ממש נגד הממשלה! ראה הוזהרת!".
ר' , שהיה ידוע בעמידתו בתוקף בכל דבר הקשור לענייני התורה ומצוותיה, השיב ללא חת: "אם ייתנו לי יד חופשית בכל הקשור לפיקוח והשגחה על טחנות הקמח, כדי שאוכל להבטיח שהקמח אכן כשר ומהודר לצורך אפיית מצות על פי דת ישראל, אזי אתן גם השנה "הכשר" על הקמח. אולם, אם לא ישמעו להוראותיי, או שלא יתנו לי להעמיד משגיחים מטעמי, לא אסכים לתת כשרות לקמח בשום פנים ואופן! זאת ועוד: במקרה כזה, אודיע ואפרסם בכל מקום שהקמח אינו תחת אחריותי ואיננו עוד תחת פיקוח שלי!".
ניסו אנשי הממשל שוב ושוב להכריחו להעניק כשרות לכל הקמח ללא תנאים, והדגישו שוב כי סירוב מצידו עלול להתפרש כמלחמה בממשלה. הם אף ניסו לאיים עליו ולהפחידו בדרכים שונות. ר' לוי יצחק לא התרשם כלל, ונותר תקיף בדעתו. הוא דחה בתוקף רב את בקשותיהם ואיומיהם.
"מוכן אני אפילו לנסוע למוסקבה, ולהיפגש בעניין זה עם נשיא ברית המועצות, קאלינין", אמר ר' לוי יצחק, כשראה שנציגי הממשל ממשיכים להתווכח עימו. "אסביר לו שבלתי אפשרי להעניק "הכשר" לדבר שאיננו כשר! זו התנהגות נגד ה"שולחן ערוך", נגד הקדוש ברוך הוא, ולעולם לא אעשה זאת! אפילו אם נשיא ברית המועצות יחליט להענישני על כך, לא אוכל לעשות דבר נגד רצונו של בורא העולם!...".
כעת, הבינו הנציגים כי אין דבר בעולם שישכנע את הרב. הם סיפרו את תוכן שיחתם לממונים עליהם, הללו העבירו את הדברים לפקידים הבכירים יותר, עד שסיפור הדברים הגיע לדרגים הגבוהים ביותר בממשלה, ועד ליועציו הקרובים ביותר של נשיא ברית המועצות. עד מהרה יצאה הוראה מהדרג הגבוה להישמע לכל הוראותיו והנחיותיו של ר' בכל הקשור לטחינת הקמח לקראת חג הפסח...
אכן, באותה שנה, המצות שנאפו בכל רחבי ברית המועצות, גם במאפיות הממשלתיות, יוצרו כולן מקמח כשר למהדרין שעמד תחת פיקוח וכשרות מהודרת. הממשלה בעצמה היא היא שדאגה להעניק את כל האישורים המתאימים כדי שייצור הקמח יהיה בהתאם להלכה היהודית, ללא פשרות.
•
הרבי, בנו של ר' לוי יצחק, סיפר את הסיפור ולימד ממנו דרך לרבים. כשיהודי עומד בתוקף על רצונו לקיים את מצוות הקדוש ברוך הוא, ועל סירובו לעשות דבר המנוגד לרצון ה', אפילו אם המלוכה מצוה אותו לנהוג שלא בהתאם לציוויי ה'', הוא יצליח סוף כל סוף לעמוד על שלו. דווקא על ידי עמידה בגאון ובתוקף, זוכים להצלחה גדולה ואף לסיוע של הגורמים המפריעים...
התוועדויות, תשמ"ג, חלק ג, עמ' 1295 ----[1] הגאון החסיד, המקובל האלקי רבי לוי יצחק שניאורסון. בצעירות הוסמך להוראה על ידי הגאון ר' חיים מבריסק. נודע בגאונות העצומה, ובחכמתו בתורת הנסתר והקבלה. שימש כרב מחוז באוקראינה תחת המשטר הסובייטי, ועמד בתוקף על שמירת הדת והיהדות. על רקע זה, הוגלה לקזחסטאן הרחוקה, שם נפטר בייסורים. הערותיו על ספר הזוהר נלקטו והוצאו לאור בספר "ליקוטי לוי יצחק".