"חטוף ואכול"
נוהג מיוחד היה אצל הרבי ה"צמח צדק". מידי שנה, לקראת חג הפסח, היו כמה מזקני החסידים מקבלים מאת הרבי בעצמו את צרכי ליל הסדר העיקריים - שלוש מצות, בקבוק יין, מרור וצרכים נוספים.
פעם הגיע שליח של הרבי ה"צמח צדק" אל החסיד המפורסם ר' יקותיאל ליעפלער1, ובידו מצרכי ליל הסדר ששלח לו הרבי. הוא מצא את ר' יקותיאל שקוע בהתבוננות עמוקה בדברי חסידות. ניכר היה שהחסיד הישיש אינו מבחין כלל במתרחש סביבו.
פנה השליח אל ר' יקותיאל, סיפר לו על שליחותו מאת הרבי, והושיט לו את החבילה עם מצרכי החג. מגודל התעמקותו של החסיד, הוא המשיך לאמץ את מחשבתו בדברי החסידות בהם עסק, מנותק כליל מהסובב אותו. מאידך, כששמע שקיבל חבילה שנשלחה אליו מאת הרבי, הוא נטל מיד את החבילה והזדרז לאכול את כל מה שהיה בתוכה... זו הרי חבילה ששלח אליו הרבי! הרבי מעניק לו שפע והוא יחמיץ אותו?...
כשהגיע ליל הסדר הוא בא אל הרבי ה"צמח צדק" כדי לברר מדוע הוא לא זכה לקבל השנה מאת הרבי את מצרכי החג כנהוג מדי שנה בשנה?...
בדיקה העלתה שהחבילה אכן נשלחה והגיעה לידיו.
קראו לשליח שהביא לר' יקותיאל את החבילה, והוא הזכיר לר' יקותיאל כי הוא בעצמו מסר לו את הדברים. אכן, ר' יקותיאל נזכר שקיבל חבילה עם דברי מאכל בשליחותו של הרבי, אולם הוא לא זכר מה היה בחבילה... "כשקיבלתי חבילה מאת הרבי, הזדרזתי מיד לאכול את הכל. זוכר אני כי המאכלים שנשלחו היו טעימים וערבים, ואף סייעו לי להבין היטב את דברי החסידות בהם הייתי שקוע באותה שעה...".
למותר לציין כי החסיד זכה לקבל פעם נוספת את צרכי הסדר מהרבי, כדי שיוכל לערוך את ליל הסדר כהלכתו.
מקור: ספר השיחות, תש"ז, עמ' 84. התוועדויות, תשד"מ, חלק ג, עמ' 1472
קשרים
משיחת שבת הגדול תשד"מ בסיפור הנ"ל יש תמיהה, אמנם ניתן להבין את אופן הנהגתו של החסיד הנ"ל שבשמעו שאדמו"ר הצ"צ שלח לו דבר מאכל נחפז לאכול זאת תיכף ומיד כדי למלא את השליחות כו', אבל אעפ"כ כיצד יכולים לבאר ע"פ נגלה שהחסיד הנ"ל אכל מצות ושתה יין בערב פסח היפך דין השו"ע?
והביאור בזה:
כאשר החסיד הנ"ל הי' עסוק בהתבוננות כעניני חסידות בתכלית ההעמקה, הרי מרוב גודל ההעמקה לא הי' שייך להרגיש את טעם המצה היין והמרור כו', כמובן שסילוק הכחות מהגוף הגשמי במצב כזה הוא עוד יותר מאשר מצב של שינה [שאז חייב לשלם אם הזיק באמצע השינה], ויתירה מזו עוד יותר ממצב של התעלפות רח"ל, ומכיון שכן הרי מבחינה הלכתית אין זה נחשב לאכילת מצה ומרור ושתיית יין, כשם שכמצב כזה אי אפשר לצאת י"ח קיום מצוה זו (שהרי במצב זה אינו בר חיובא).
אמנם לאידך גיסא מכיון שאזניו הגשמיות שמעו את דבר השליחות של אדמו"ר הצ"צ, ובפועל ממש אכל ושתה דברים אלו מאכל הקשור עם אלקות כו' - הרי זה נעשה דם ובשר כבשרו בגשמיות, ועאכו"כ - ברוחניות, ולכן סייע לו הדבר לענין שעסק בו באותה שעה.
בסגנון אחר - בעבודה הרוחנית:
ההעמקה והדביקות של החסיד הנ"ל מורה על דרגת העבודה של ביטול במציאות, ולכן לא הי' שייך לעשות "חשבון" ששלחו לו מצות ויין ומרור במדה כזו שתספיק עבור ה"סדר" ובמילא אינו יכול להשתמש בזה עתה - "חשבון" כזה שייך לעבודה שבמדידה והגבלה, אבל כאשר נמצאים במצב של ביטול במציאות, אין מקום לענין של "חשבון" כלל.
וביחד עם זה - בודאי שמע את דבר השליחות של אדמו"ר הצ"צ, כי היותו בתנועה של ביטול במציאות אינו מהוה סתירה לקיומם של הכחות וחושים שלו, כמדובר לעיל (סי"ט) בענין עבד פשוט שיש לו רצון ותענוג אלא שזהו הרצון והתענוג של האדון, ולכן שמע את דבר השליחות, וכתוצאה מזה - הפסיק תיכף ומיד בענין שעסק בו, ונגש למלא את דבר השליחות ללא כל חשבונות.
וזוהי ההוראה שיש ללמוד מסיפור הנ"ל:
למרות שהחסיד הנ"ל הי' באמצע לימוד והעמקה בעניני חסידות מ"מ כאשר הגיע דבר השליחות של הרבי הנה בידעו שזוהי שליחות של הרבונו של עולם, שהרבי הוא בא כחו, אנכי עומד בין הוי' וביניכם לא חשב לרגע ועזב תיכף ומיד את כל עניניו הנעלים, ונחפז למלא את דבר השליחות!
גודל ההעמקה בעניני חסידות אינה מונעת שמיעת קול ילד בוכה או שמיעת דבר השליחות של הרבי!
ומזה מובן גם בנוגע לימינו אלו - שכאשר מקבלים דבר שליחות מנשיא דורנו הנה גם כאשר הוא אוחז באמצע ההתעסקות בענינים נעלים ביותר לימוד מאמר חסידות בהעמקה וכיו"ב עליו לחטוף ולמלא שליחות זו בפועל ממש, חטוף ואכול חטוף ושתי, מבלי להכנס לחשבונות שתחילה עליו לסיים את הענין שהתחיל מכבר, ואח"כ יתפנה למילוי השליחות, אלא בדוגמת ההנהגה בסיפור הנ"ל שעזב את כל הענינים ונחפז למלא את דבר השליחות של הרבי.
ועוד פרט נוסף בסיפור הנ"ל:
החסיד הנ"ל אכל את כל מה ששלח לו אדמו"ר הצ"צ בחדא מחתא מבלי להבחין ולהרגיש בחילוק שבין טעם המצה היין והמרור.
וההוראה מזה - שאין כל נפק"מ מהו תוכן השליחות של הרבי אם זהו בבחינת יין רזין וסודות התורה נכנס יין יצא סוד או שזהו בבחינת מרור ע"ד אילו נצטווינו לחטוב עצים וכיו"ב, לכל לראש יש לחטוף ולמלא את דבר השליחות בפועל ממש ללא כל חשבונות, ועי"ז נפעל עזר וסיוע גם בענין שעסק בו תחילה כבסיפור הנ"ל.
והמעשה הוא העיקר:
יש להוסיף בכל הפעולות דהפצת המעיינות חוצה הן בנוגע למעיינות דתורה - פנימיות התורה, והן בנוגע למעיינות דמצוות עניני המבצעים החל מאהבת ישראל ואחדות ישראל, וכן חינוך, תורה, תפילין, מזוזה, צדקה, בית מלא ספרים יבנה וחכמי', נרות שבת קודש ויו"ט, כשרות האכילה ושתי', טהרת המשפחה, ביטול גזירת מיהו יהודי, ורישום כל בנ"י בספרי תורה הכלליים. עד למבצע הכי עיקרי להכין את כל בנ"י לקראת היציאה מהגלות דאלאי גלות ותיכף ומיד, גאולה האמיתית והשלימה.2