לקיים ציווי הצדיק
פעם נכנס אל הרבי המהר"ש ל"יחידות" יהודי תושב פטרבורג, קבלן במקצועו, שבמשך שנים נעדר מביתו והתגורר לבדו. ויהי היום, וקרוביו שכנעו אותו לשוב ולהשכין שלום בביתו. בדרכו לביתו נכנס הלה לליובאוויטש כדי לקבל את ברכתו של הרבי המהר"ש.
בדרך אגב סיפר הלה לרבי על הצעה מסחרית שקיבל מאחד הגנרלים החשובים המתגוררים בפטרבורג, ובדעתו לשוב לפטרבורג מיד לאחר שישכין שלום בית בביתו, כדי להשלים את העיסקה.
אמר לו הרבי: "עליך לנסוע מיד לפטרבורג ולגמור את העיסקה, ורק אחר כך לשוב לביתך".
תמה אותו יהודי על תשובתו של הרבי - הייתכן שבהיותו בדרכו לחזור לביתו אחרי שנים של היעדרות, יזרזו הרבי לשוב על עקבותיו כדי לסיים עיסקה?! וכי מדוע עליו למהר כל כך?
אך הרבי חזר על דבריו בשנית, והוא ידע שאינו יכול להמרות את פיו של הרבי. בטרם צאתו הוא שאל את הרבי: "מסכים אני, וכן אעשה כדברי הרבי. אבל, אולי יואיל הרבי לומר לי מה הטעם לכך?".
השיב לו הרבי: "אילו היית יודע את הטעם, היית בעצמך רבי...".
כשהגיע הקבלן לפטרבורג, פגש את הגנרל בצאתו מביתו לקראת נסיעה מחוץ למדינה למשך זמן ארוך. מיד עלה היהודי עם הגנרל לביתו, שם סיימו להשלים את העיסקה. אחרי תקופה התעשר הקבלן בעקבות אותה עיסקה. או אז הבין מדוע הרבי מיהרו וזירזו כל כך, שכן, אילו היה מגיע רק כמה רגעים מאוחר יותר, היה מפסיד את העיסקה הרווחית.
•
הרבי סיפר את הסיפור והוסיף: לכאורה, וכי מה היה איכפת לרבי המהר"ש לגלות לאותו יהודי מדוע הוא מבקשו לשוב לפטרבורג מיד כדי לגמור את העיסקה? אלא שיש לקיים את דברי הרבי מתוך התבטלות עצמית. הרבי רצה שהחסיד יקיים את הציווי בביטול, ולכן השאיר את הסיבה לדבריו סתומה.
תורת מנחם, חלק א, עמ' 81