ספר התורה שריפא
בשנת תקי"ב פרצה מגיפה במז'יבוז', מקום מגוריו של הבעל שם טוב. אנשים נשים וטף חלו במחלות שונות, וכמה מהם היו כבר בין חיים למוות. כמעט ואין בית שאין בו חולה.
קמה צעקה גדולה בעיר על הקטרוג הגדול, ורבים מתושבי מז'יבוז' באו אל הבעל שם טוב לבקשו שיתחנן ויתפלל להסיר את רוע הגזירה.
הבעל שם טוב השיב להם שהוא אינו יכול להושיע אותם, ורק הם בעצמם יכולים להציל את החולים ולבטל את רוע הגזירה.
"כיצד נוכל לבטל את הגזירה ולהביא מזור לחולים?", שאלו התושבים.
פתח הצדיק ואמר: "בתפילה אנו מבקשים "ותהי לרצון תמיד עבודת ישראל עמך". אפשר לפרש שהכוונה ב"תמיד עבודת ישראל עמך" היא לפעולותיהם של עם ישראל, שהם העומדים תמיד לפני הקדוש ברוך הוא, ו"תהי לרצון", הם שפועלים רצון בשמי רום להחליש את הגזירות ולבטלן.
"איזוהי עבודת ישראל שהיא עומדת "תמיד" לפני ה' יתברך ופועלת רצון טוב למעלה? אלו הן אותיות התורה", המשיך הבעל שם טוב בדבריו. "עליכם להרבות באמירת אותיות התורה והתהלים, ולכתוב ספר תורה בהשתתפות הציבור כולו".
דבריו המעוררים של הבעל שם טוב פעלו על הקהל. מיד החליטו לכתוב ספר תורה, ואף הסכימו פה אחד להשתתף בעלות הכתיבה. הבעל שם טוב קרא אליו את הסופר הצדיק ר' צבי, ציווה עליו לכתוב שתי יריעות מתוך ספר התורה המיוחד. באורח פלא, מיד כשהתחיל הסופר בכתיבת ספר התורה, החלו גם החולים שבעיר להירפא. לא חלפו מספר ימים, והמגיפה נעצרה כליל.
בעקבות המופת החליטו לקרוא לספר התורה המיוחד "ספר התורה המופתי"...
קובץ מכתבים ג, עמוד 5