עיונים וביאורים עמ' נח, עמ' צב.
סיפור הרה"ח ר' ישראל צבי הבר: פעם התוועד הרה"ח ר' נחום גולדשמיד בליל פורים, ובין שאר הדברים הסביר לנו על מה יצא קצפו של המן הרשע.
כשראה המן שמרדכי אינו כורע ומשתחוה לו, מה חרה לו, הרי עבדי המלך כולם כורעים לפניו ומדוע "כל זה אינו שווה לי"? אלא שהמן הבחין שלמרדכי יש עולם מלא ושלם, ובעולמו של מרדכי אין הוא, המן, תופס מקום כלל, הוא אינו קיים שם, ודבר זה המן לא היה יכול לשאת.
הרב נחום גולדשמיד הסביר זאת במשלים ודוגמאות, שכל אחד מאיתנו החל להרגיש את ה"המן" האישי שלו, את אותו חלק בנפשו שאיכפת לו שהשני יעריך את המציאות שלו, כך שהוא "יתפוס מקום" לא רק אצל עצמו אלא גם אצל הזולת.
ה"המן" של הראש ישיבה
מסופר פעם על רב מכובד שביקר בישיבה, ותלמידי הישיבה היו שקועים בלימודם ולא נהגו בו בכבוד הראוי. והיתה רוחו מדוכדכת עליו בשל כך. כשניסו לפייסו שבשאר המקומות שביקר נהגו בו כבוד ומה אם במקום אחד לא כיבדוהו?
אמר הרב, בא וראה דגם המן שכל המדינה כורעת לו, ובכל זהאת כשראה את מרדכי לא קם ולא זע אמר "וכל זה אינו שוה לי", כיון שידע שכל הכבוד שמעניקים לו הוא כבוד המדומה שכל אחד מ צפה מהמן לאיזה טובה וגמול, אבל מרדכי הוא איש אמת וכשהוא בז לי זהו בזיון אמיתי.
כך גם בנדון דידן ההערצה שנותנים לי בכל מקום היא "תלויה בדבר", אבל בני הישיבה יש בתחושיהם ביטוי אמיתי.