אמונת צדיקים
בחיי חמיו, הרבי הריי"צ, כתב הרבי מכתב חריף לחסידים, ובו הוא דורש ותובע מהם לקשר כמה שיותר יהודים לרבי ולהחדיר בהם אמונת צדיקים. בהקשר לכך מספר הרבי כך: אברך אחד הוכרח לברוח ממקומו ולנדוד למדינה רחוקה ביותר. הוא לא היה חסיד גדול, לא ידען ובקי בתורת החסידות, כלל לא למד בישיבה, ואפילו לא מקפיד לגדל את זקנו. המדינה אליה הגיע רחוקה מרחק גיאוגרפי, ורחוקה גם מכל שמץ של יהדות.
לאחר תקופה קצרה שאותו אברך התגורר באותה מדינה רחוקה, התחילו לפתע להישלח אל חמי הרבי מכתבים מאנשים ונשים מאותה מדינה. במכתבים היו מגוון בקשות לברכה ותושיה. הסתבר שאותו אברך, שהכיר היטב את הרבי, דאג לספר לאנשים שונים המתגוררים שם על הרבי, מנהיג ישראל! "יש רבי בישראל", אמר האברך. "מדובר ביהודי קדוש שאינו נתון למגבלות הטבע. כל הרוצה ללכת לבטח דרכו, לא ירים את ידו מבלי לשאול את פי הרבי...".
לדוגמה: אישה בעלת עסק כתבה לרבי שמציעים לה לשכור חנות ודירה בשני מקומות שונים בעיר, ומבקשת היא את עצת הרבי והחלטתו...
מדובר באישה שמעולם לא ראתה את הרבי, והיא יודעת היטב שהרבי מעולם לא ביקר במקום מגוריה, ואפילו לא במדינתה... היא אינה נמנית על קהל החסידים, וכנראה גם הוריה ומשפחתה לא היו קשורים מעולם לגזע החסידים. למרות כל זאת, כששמעה מאותו אברך את הדברים היוצאים מן הלב, הבחינה מיד שדבריו אמיתיים וכנים, פיו וליבו שווים, עד שגמרה בליבה לכתוב את שאלתה לרבי.
אין ספק כי בזכות התקשרותה של אותה אישה לרבי, בחלוף הזמן יהיו הליכות ביתה בכשרות ובטהרת המשפחה, והכל בזכות פעולתו של אותו אברך פשוט, שאצלו האמונה בצדיק היא דבר מוחשי ואמיתי.
הוא ראה במוחש שדברי הרבי מתקיימים, וברכתו ברכה, וניסיונו הוכיח לו שקיום דברי הרבי מביא לתוצאות טובות, ואי ציות לרבי גורר השלכות לא טובות. ממילא, הוא אינו מתבייש לספר ולהודיע לכל מי שבא איתו במגע: "לא אלמן ישראל, חס ושלום, יש את מי לשאול! יש רבי בישראל, מנהיג הדור!...".
אכן, "דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב", והתוצאות של פעולותיו ניכרות היטב.
אגרות קודש, חלק ג, עמ' נד. ליקוטי שיחות, חלק יד, עמ' 238