המזימה שסוכלה
היה זה בתקופה בה ניסו ה"משכילים" בכל דרך לחדור למעוזי קהילות ישראל הקדושות, ולפגוע בכל היקר והקדוש לעם היהודי. ראש וראשון ללוחמים בהם בכל עוז היה באותו הדור הרבי המהר"ש. הרבי סיכל את תוכניותיהם, הפר את מזימותיהם ונלחם בחירוף נפש נגד התפשטות הנגע. זאת, חרף האיומים שהיו נשמעים מפעם לפעם מצד ה"משכילים" כנגד הרבי וכנגד החסידים.
פעם הוצרך הרבי המהר"ש לנסוע לחוץ לארץ. אל הנסיעה התלוו הגבאים, ר' לויק ופיניע לייב. בהגיעם לדווינסק, עלה אל הרכבת גם החסיד ר' יעקב רשל והצטרף לנסיעה. בכוונת ר' יעקב היה לפגוש את הרבי בשעת הנסיעה לזמן קצר, ואחר כך לרדת מהרכבת על מנת לחזור הביתה. כשנכנס לתאו של הרבי ברכבת, ביקשו הרבי להישאר וללוותו עד הגעת הרכבת לעיר בירבלן, שם שוכן הגבול.
ר' יעקב היה מבולבל. הנסיעה עד הגבול ברכבת אמורה לקחת שעות רבות, ואילו הוא תכנן לשוב לביתו עוד הלילה. הוא אפילו לא לקח עימו את הטלית והתפילין. אך, כחסיד נאמן, הוא ציית לבקשת הרבי ונשאר ברכבת.
הנסיעה התמשכה כל הלילה. הרבי התפלל תפילת שחרית בבוקר השכם, כדרכו. בשעה שבע בבוקר קרא הרבי לר' יעקב להיכנס לתאו. כשנכנס החסיד אל תאו של הרבי, הוא ראה כי הרבי יושב בכסאו, עיניו סגורות, ובת שחוק על שפתיו. ר' יעקב עמד והמתין למוצא פיו. הרכבת עצרה בתחנה, ואל הרכבת עלה איש צעיר, בעל חזות של אדם אינטליגנט. הוא נכנס היישר אל התא בו ישב הרבי. דומה היה על פניו של האיש כי יהודי הוא.
לפתע פתח הרבי את עיניו, הביט באיש, ובפנותו אליו אמר: "אמור לי, מדוע זקוק אתה לחפץ מזיק? מה יש לך בכיסך? הראה נא לי!...".
כששמע האיש את דברי הרבי, פניו החווירו. ניכר היה שהוא נתון בסערת רגשות. בחשש הוא הוציא מכיסו – אקדח...
הרבי נטל את האקדח והשליכו מחלון הרכבת.
אחר כך פנה הרבי לר' יעקב ואמר: "הלא טרם התפללת תפילת שחרית. הא לך התפילין שלי, והניחם. אך היזהר שלא יעלו במחשבתך מחשבות זרות בשעה שמשתמש אתה בתפילין אלו! דבר זה נוגע עד יומך האחרון!". לקח ר' יעקב את התפילין ופנה לתאו שלו כדי להתפלל.
כשסיים את תפילתו, שב לתא בו ישב הרבי. כשנכנס, פנה הרבי אל האיש הצעיר ושאל: "רוצה אתה להתפלל?".
הצעיר התחיל לבכות בכי מר. הרבי טפח על שכמו, הרגיעו ואמר: "רשע שלא מדעתו - אינו רשע". ר' יעקב יצא והביא אל התא את התפילין, עזר לצעיר להניח אותן והלה התפלל בהתרגשות.
לפני בואם אל הגבול ירד הצעיר ופנה לדרכו, ובתחנה אחת אחר כך ירד גם החסיד ר' יעקב רשל, ושב לביתו.
אחרי כן נודע כי ה"משכילים" שלחו את אותו צעיר בכוונה לפגוע, רחמנא לצלן, ברבי המהר"ש, ובכך להיפטר מהתנגדותו העזה לכל פעולותיהם.
רשימות, חוברת קלא, עמ' 8