כניסה

זמן מנוצל - הזמן שמשקיע הרבי עבור 'יחידות'

זמן מנוצל

הרבי ה"צמח צדק" חיבב מאד את צעיר בניו, הרבי המהר"ש, מי בהמשך שימש כממלא מקומו בהנהגת חסידות חב"ד. מידי יום היה נכנס הבן לאביו, ולפעמים היה זוכה להיכנס אף כמה פעמים ביום. בכללות, הקפיד הבן שלא לעלות על משכבו מבלי שיפגוש את אביו ולו לזמן מה. לעתים נכנס אליו לפני שהתחיל לקבל אנשים ל"יחידות", ולפעמים נכנס רק לאחר שסיים את הקבלה ל"יחידות".

פעם אחת נמשכה קבלת האנשים ל"יחידות" זמן רב מהרגיל. הרבי המהר"ש המתין עד שעה מאוחרת בלילה כדי שיורשה להיכנס אל אביו. כשנכנס, פנה אליו אביו, הרבי, והתאונן בפניו על ביטול זמנו בגלל ה"יחידות". "ראה, בני, השעה כה מאוחרת!... מה רוצים ממני האנשים? הלא מדובר בשעות ארוכות של ביטול תורה, בזמן הזה יכולתי לשבת במנוחה ולעסוק בתורה!...".

הרבי המהר"ש, בפיקחותו ומפאת הכבוד הרב שרחש לאביו הגדול, לא השיב את אביו דבר. הוא ניגש אל הוילון שכיסה את ארון הספרים. בספרייה היו כתבי חסידות מסוגים שונים. חלקם הגדול היה מאמרים שכתב הרבי בעצמו מתוקף היותו נשיא החסידות בתקופתו. הרבי המהר"ש הסיט את הוילון והחל לספור את כתבי וספרי החסידות שהיו מונחים על אחד המדפים, ספרי חסידות שכתב הרבי בעצמו. היו שם יותר משלושים ספרי חסידות!

"אבא, האם היית כותב כל כך הרבה מאמרי חסידות אם לא היית מקבל אנשים ל"יחידות"?", שאל הרבי המהר"ש.

"צודק אתה", הייתה תשובת האב. "לא הייתי כותב כל כך הרבה".

הרבי סיפר את הסיפור והוסיף: מובן וברור שהרבי ה"צמח צדק" לא התכוון למנוע או להחסיר את ההשפעה שהיה משפיע לאנשים ב"יחידות", ובמקום זאת ללמוד תורה לעצמו. הוא טען ואמר לבנו כי יכול הוא לפעול ולהשפיע את אותן ההשפעות של ה"יחידות" באמצעות לימוד התורה.

על כך השיב לו הרבי המהר"ש שהכוח לכתיבת מאמרי חסידות, שמהותם היא גילוי והארה של סודות אלקיים כמוסים וטמירים, הוא דווקא באמצעות ההשפעה הפנימית והישירה שהוא מעניק לחסידים, ה"יחידות" – בה מתגלה ומאירה דרגת ה"יחידה" שבנפש, הכמוסה והטמירה.

מכאן ניתן להבין וללמוד עד כמה חשובה ההשפעה על הזולת, השפעה ישירה ופנימית, שבכוחה גם להוסיף ולהאיר בנפשו של המשפיע והמעניק – מאמרי החסידות העמוקים של הרבי ה"צמח צדק" נכתבו דווקא בגלל התמסרותו להשפעה והדרכה של חסידיו!

רשימות היומן, עמ' רמז. ליקוטי שיחות, חלק ד, עמ' 1361. תורת מנחם, חלק לב, עמ' 44. התוועדויות, תשמ"ג, חלק ד, עמ' 2066