ומנין לי שהיה אילם?
מעשה בעגונה אחת ולה בן יחיד, אילם. זמן מה לאחר שנולד לה בנה, עזב בעלה את העיר ולא נודעו עקבותיו. במשך שנים ניסתה להתחקות אחר גורל בעלה, ולא עלה בידה. כך נותרה עם בנה, עגונה ובודדה.
חלפו כעשרים שנה במהלכן ניסתה העגונה, לבד מהחיפושים הנואשים אחר בעלה האובד, גם לפנות לכמה צדיקים ולקבל את ברכתם, אך מאום לא הועיל לה. שמעו של הרבי ה"צמח צדק" הגיע לאוזניה, והיא החליטה לנסוע לליובאוויטש כדי לפגוש את הרבי.
היא באה ביחד עם בנה האילם בן העשרים, וביקשה לפגוש את הרבי. השיבו לה כי אנשים רבים מעוניינים לפגוש את הרבי, והתור ארוך. היא ישבה בליובאוויטש זמן רב, אך לא עלה בידה להיכנס אל הרבי. כשם שנהגו נשים רבות שבאו לרבי ה"צמח צדק" באותה תקופה, ניסתה גם היא להפציר ברבנית שתסייע בעדה לקבל את ברכת הרבי, אך גם זה לא הועיל.
היא פנתה לכמה חסידים המקורבים לחצר הרבי לשמוע את עצתם, והם יעצו לה להעלות את משאלתה על הכתב, ולתת את הפתק ביד בנה. בשעה שאין איש בחדרו של הרבי, אמרו החסידים, ייכנס הבן עם הפתק ויתחבא מתחת לשולחן. כשייכנס הרבי לחדר, ייתן לו בידו את הפתק.
החליטה האישה לעשות כדבריהם. כתבה על פתק את דבר עיגונה זה עשרים שנה, וביקשה ברכה. הבן התחבא בחדר ה"יחידות" כפי שצווה, וכשנכנס הרבי ה"צמח צדק" לחדר, הגיש לו את הפתק. הביט הרבי בפתק מספר רגעים, ואז אמר לבן: "לך ואמור לאמך כי אביך נמצא במקום פלוני", תוך שהוא מציין מיקום מדויק של הבעל.
שמח הבן, יצא אל אמו, והודיע לאמו את שאמר הרבי. והאמא, אינה מאמינה למשמע אוזניה. הלא זה שנים רבות שבנה אילם הוא – ועתה, לפתע, החל מדבר ככל האדם...
כך אירע שנושעו שניהם. הבן התחיל לדבר, והאישה הותרה מכבלי עיגונה.
סיפור המופת שהתרחש התפשט במהירות בכל הסביבה. הכול דיברו על הנס הגדול. כשסיפרו לרבי ה"צמח צדק" בהתפעלות כי הבן האילם פתח את פיו והשיב לאמו את המענה שקיבל מאת הרבי, נענה הרבי ואמר: "וכי מניין היה לי לדעת כי הבן אילם?!...".
כשסיפרו את סיפור המעשה לרבנית, רעיית ה"צמח צדק", היא לא התפעלה כלל, ואמרה: "ידוע הפתגם שאמר זקני, אדמו"ר הזקן, בקשר לרבו, המגיד: "במזריטש, אצל הרבי, התגלגלו מופתים מתחת לשולחן, אבל לאף אחד לא היה פנאי להתכופף ולהרים אותם"...".
אגרות קודש – אדמו"ר הריי"צ, חלק ב, עמ' צג. תורת מנחם, חלק א, עמ' 43