מכתב אלקים
בשעת הסתלקותו של אדמו"ר הזקן לבית עולמו, שהה אדמו"ר האמצעי, בנו וממשיך דרכו, בעיר קרמנצ'וג. הוא נשלח לשם כדי להכין מקום מגורים לאדמו"ר הזקן ולחסידים שליוו אותו במנוסתו מאזור הקרבות בין צבא רוסיה וצבא צרפת.
כשהגיעה אליו הידיעה אודות הסתלקות אביו, נפל הבן והתעלף. עמלו החסידים להקיץ אותו מעלפונו, אך כשהתעורר סוף סוף נזכר בידיעה המצערת, נפל ארצה בשנית והתעלף. כך היה כמה פעמים – הם מקיצים אותו מעלפונו, אך הוא נופל ומתעלף שוב, וחוזר חלילה.
לא ידעו החסידים להשיא עצה בנפשם – מה לעשות? כיצד ירגיעו את הרבי, השרוי בצער כה עמוק?!
מישהו מבני החבורה רץ והביא תיבה מלאה בכתבי קודש של אדמו"ר הזקן. עתה, הקיצו אותו מעלפונו, ומיד הראו לו את כתבי החסידות.
כשהתעורר, הביט ממושכות בתיבת כתבי החסידות, ולאחר מספר רגעים הפטיר: "נו, יש לנו במה לחיות...", ולא התעלף עוד.
אוצר סיפורי חב"ד, חלק טז, עמ' 135