תבואה רקובה וחבר שהופיע מקברו
רגיל היה הבעל שם טוב לבקר מידי שנה בשנה, בזמן קבוע, בעיירה כלשהי, והיה מתאכסן בביתו של יהודי עשיר מנכבדי העיר.
פעם בא הצדיק בפתאומיות לאותה עיירה בערב שבת, שלא בזמן הקבוע. תושבי העיירה וביניהם הגביר שהיה מארח אותו פגשו בו בבית הכנסת, בתפילת קבלת שבת. העשיר ביקש מהבעל שם טוב שיסור אליו כדרכו, אך הצדיק השיב לו כי הפעם מנוי וגמור עימו לעשות את השבת בבית הכנסת דווקא.
השמועה על בואו הלא צפוי של הצדיק פשטה בעיר, והתושבים נהרו בהמוניהם לבית הכנסת בו הוא שכן. כשהסתיימה התפילה, ציווה הבעל שם טוב על המתפללים להישאר בבית הכנסת, ולומר פרקי תהלים.
סמוך לחצות הלילה ציווה לכולם לשוב לבתיהם לסעוד את סעודת השבת, אך מיד בתום הסעודה לשוב לבית הכנסת. עבורו ביקש שיכינו סעודה בבית הכנסת. כשחזרו המתפללים מבתיהם לבית הכנסת, התחילו שוב לומר פרקי תהלים. כך המשיכו באמירת תהלים במשך כל הלילה. כשהאיר היום התפללו תפילת שחרית, ובסיומה פנה הבעל שם טוב אל הגביר ואמר לו שעכשיו מוכן הוא לשבות על שולחנו.
אחרי הקידוש בבית הגביר, בעוד כל בני המשפחה מסובים סביב השולחן, נכנס גוי אחד וביקש ללגום מעט שיכר. הבעל שם טוב הורה לבעל הבית לתת לו את מבוקשו.
"ספר לנו כל מה שידוע לך", אמר הבעל שם טוב לגוי.
פתח הגוי וסיפר באזני בני הבית את סיפורו. "אתמול, לעת ערב, כינס אדון האחוזה, הפריץ, את כל תושבי הכפרים הסמוכים, ונתן להם נשק וכלי משחית. "לכו והשמידו את כל יהודי העיירה", הוא ציווה. כל הלילה עמדו וחיכו לפקודת היציאה, אך לפנות בוקר בא במרכבה מיוחדת שר חשוב, נכנס אל הפריץ ושהה אצלו זמן מה. מיד כשיצא, ציווה הפריץ על בני הכפרים להתפזר איש איש לביתו. ויהי הדבר לפלא".
עתה הבינו בני הבית מה סיבת בואו של הצדיק, ומה ראה לאסוף את כל בני העיר לאמירת תהלים. הוא ביקש לקשור את גורלו בגורלם, ולפעול לביטול הסכנה האיומה.
את הפרטים שלא ידע הגוי לספר, השלים הבעל שם טוב. "עשיר גדול הוא הפריץ. לכסף אינו זקוק, ולכן הוא לא בהול כל כך ממצב מכירת התבואה שבשדותיו. מסיבה זו הוא מעולם לא הוריד את מחירי התבואה בהתאם לתחרות בשוק, וסחורה רבה נותרה "תקועה" אצלו במשך שנים. כך אירע שמחסנים שלמים של תבואה התחילו להרקיב.
"שונאי ישראל ניצלו זאת והטילו את האשמה, כמובן, על היהודים. הם הצליחו להשפיע על הפריץ ולגרום לו להאמין לטענותיהם המופרכות כי היהודים הם הם שמרחיקים ממנו את הקונים. הדבר חרה לו, ובחרון אף גמר בליבו להשמיד את כל היהודים שבאחוזתו.
"ואני, כשראיתי את גודל הגזירה, לא מצאתי פתרון אלא על ידי החייאת פגר שמת כבר לפני כארבעים שנה. מדובר בחבר ילדות של הפריץ שבילה עימו את לימודיו בימי נעוריו, אך הפריץ אינו יודע כי הוא מת...
"החבר בא אליו במרכבה הדורה, וכששאל אותו לפשר הכפריים החמושים המכונסים ומוכנים לחבל ולהשחית, השיב לו הפריץ שהם יוצאים לנקום ביהודים העוינים אותו, שכן בגללם נרקבת התבואה במחסנים.
""מה אתה סח?", השיב לו אותו שר. "אני נושא ונותן תמיד עם היהודים והם דווקא ישרים מאד! תנסה מחר, אחרי השבת, לקרוא ליהודים, ולדעתי הם ימכרו עבורך אף את התבואה הרקובה".
"השתכנע הפריץ וציווה לגויים להתפזר", סיים הבעל שם טוב את הסיפור המופלא.
סיפורי חסידים, עמ' 231