מבט של צדיק
היה זה בתקופת ה"קנטונטיסטים" ברוסיה. אנשי צבא רוסיה היו חוטפים ילדים יהודים, כדי שאלו יגדלו ויתחנכו במחנות הצבא במשך עשרים שנה ויותר, כך יוכלו הם להיות חיילים ראויים וחזקים.
פעם הגיעו חוטפי הילדים לעיירה אחת, ולקחו בכוח בן להורים עניים, שלא הייתה להם כל אפשרות לתת כופר נפש כספי תמורת הצלת ילדם מיד החוטפים. כל תחנוניהם נפלו על אוזניים אטומות, וילדם נשלח למחנה צבאי סמוך למוסקבה.
כששמע דודו של הילד, שהיה סוחר אמיד, כי אחיינו נלקח לעבודת הצבא, החליט לעשות כל מאמץ על מנת להחזירו לבית הוריו. הוא בירר היכן מצוי האחיין, ובפעם הבאה שנסע לרגל עסקיו למוסקבה, הגיע אל המחנה הצבאי. הוא הביא איתו צרור שטרות כסף, שיחד את פקידי מחנה הצבא, ובתמורה הם אפשרו לו לבקר את האחיין שנעלם.
הובילו אותו בין המחלקות והצריפים במחנה הצבאי, עד שהגיע למחלקת החייטים, שם נגלה לעיניו הילד, כשהוא רכון על מכונת תפירה בין חבריו. הזמן הרב שחלף לא היטיב עם הילד, וכל סממן יהודי לא נראה עליו. דומה היה כי הוא התערה היטב בין חבריו הגויים, ובמקביל זנח לגמרי את עברו היהודי.
"רצונך שאדאג להוציא אותך מכאן, ולהשיבך לחיק הוריך?", שאל אותו דודו. "אין לי כל חפץ לצאת מכאן", השיב לו הילד, עליז ושמח. "אדרבה, אשמח להישאר כאן בין החברים".
הדבר חרה לדוד מאד. כאבו על הילד היהודי שנטמע בין הגויים היה עז. הוא החליט בליבו לקום ולנסוע מיד אל הרבי ה"צמח צדק" ולבקש את עצתו.
בבואו אל הרבי, הוא סיפר לו אודות הילד. הרבי השיב: "השתדל להביאו לליובאוויטש, ואפילו לזמן קצר".
התעודד האיש, קם ונסע שוב למוסקבה, שיחד את הפקידים, פגש בילד והתחיל לדבר על ליבו שיצטרף אליו לנסיעה לצורך מנוחה. הילד סירב. ניסה הדוד לשחד פקידים כדי שאלו ידברו על לב הנער, אך דבר לא הועיל. רק לאחר שכנועים רבים והבטחות, ואף לא מעט איומים, ניאות הילד להצטרף עם דודו למסע של מנוחה.
הדוד לא לקח אותו, כמובן, לנאות דשא כדי לנוח, אלא הובילו היישר לליובאוויטש.
הם באו לעיירה בערב שבת קודש. הם הצטופפו בין המוני החסידים באולם הישיבה, והמתינו לכניסת הרבי. לפתע הס הושלך בחדר, הרבי נכנס. החסידים נחלקו לשניים, ופילסו לו דרך מעבר באמצע. עבר הרבי בתווך, בין החסידים העומדים, ולפתע נפלו עיניו על הילד החטוף העומד לו ליד דודו. הביט הרבי על הילד במבט חד, והילד - חיל ורעדה אחזו בו.
"אני חש כאבים עזים בבטני, כאבים כה עזים, תיכף אמות!", התלונן הילד בפני הדוד.
למרות כעסו של הילד על תרמיתו של הדוד, וחרף רצונו העז לחזור מיד למוסקבה, הם נותרו בליובאוויטש במהלך השבת, וביום ראשון נכנסו ל"יחידות" אצל הרבי.
הביט הרבי ה"צמח צדק" בילד, ושאל: "נו, רוצה אתה לשוב למוסקבה?".
"לא, רבי", הייתה התשובה.
הרבי נתן לדוד הוראות בקשר לטיפול בילד, והילד נשאר בחזקתו. הוא גדל באווירה חסידית, ובבוא הזמן נשא אישה כשרה. לצבא לא חזר עוד.
שמועות וסיפורים, חלק א, עמ' 55