"בער'ל, צא החוצה!"
בכל שבת אחרי התפילה נוהג היה אדמו"ר הזקן ללכת אל בתו, הרבנית פרייד'קע, ולומר בפניה דרוש חסידות. בנו של הרבי, אדמו"ר האמצעי, היה מתחבא בכל פעם ומקשיב גם הוא לדברי התורה והחסידות.
פעם ביקש אדמו"ר האמצעי מאחותו שתואיל לבקש בשבת מאביהם, אדמו"ר הזקן, שיבאר לה על פי פנימיות את עניינם של ארבעת בגדי הכהונה. היא נענתה לבקשתו.
בשבת שלאחר מכן, כשנכנס אליה אדמו"ר הזקן לדרוש בפניה, היא פנתה וביקשה לשמוע מעט דברי חסידות על בגדי הכהונה. הרבי הסכים, וביאר לפניה בעומק רב את מהותם הפנימית של בגדי הכהונה, אולם, משום מה, הוא לא הזכיר דבר וחצי דבר בקשר לאבנט, גם הוא מארבעת הבגדים.
הבן, שהאזין ממקום המסתור, הבחין כי הרבי תיכף מסיים את דבריו והולך לו לביתו, ועד כה הוא טרם דיבר על האבנט. הוא פשט בזריזות את אבנטו שלו וזרק אותו לרגלי אחותו, כדי להזכיר לה שעל האבנט לא דובר. כשתיזכר, תבקש מאבא שידבר גם על האבנט.
ראתה הרבנית פרייד'קע את קצה האבנט, הבינה את הרמז, ומיד פנתה אל אביה: "אבא! עדיין לא אמרת לי כלום על האבנט".
לאחר דקה של דומיה, השיב אדמו"ר הזקן כשבת שחוק נסוכה על פניו: "כנראה שאח שלך, בער'ל, מתחבא כאן מתחת למיטה ושומע את דברי התורה. בוא, בער'ל, צא החוצה!..." – אמר, ולא יסף עוד.
שמועות וסיפורים, חלק ב, עמ' 161. מגדל עז - מעשה אבותי, אות סט