"לא תבערו אש"
כשחזר אדמו"ר הזקן לביתו בויטבסק בפעם הראשונה מאז שהגיע לרבו, המגיד ממזריטש, היה שוהה רוב שעות היממה בעליית הגג, שם היה לומד ומתפלל.
פעם נשמע מכיוון העלייה קול חבטה, שהעיד כי ככל הנראה הרבי נפל ארצה. זוגתו וגיסו, שהיו בבית באותה שעה, מיהרו לראות מה אירע, ומצאו אותו שוכב בפישוט ידיים ורגליים על הרצפה, ונראה כמעולף. הם החלו מיד בפעולות על מנת להשיב אליו את רוחו. גיסו הביט לרגע בפניו, והבחין כי לא מדובר בהתעלפות. "יש להניח לו לנפשו. הוא לא מעולף, הוא פשוט נמצא בעולמות נשגבים וטמירים, להיותו איש צדיק עליון מורם מעם", אמר הגיס.
לאחר רגעים ארוכים התעורר הרבי, עמד על רגליו כאילו דבר לא אירע, ואמר לסובבים אותו: "באמצע תפילתי ראיתי כי נגזרה גזירה על העיר ויטבסק להישרף. התחלתי להתפלל כדי להעביר את רוע הגזירה, וברוך ה', הצלחתי בתפילתי. אבל מכל גזירה נשאר רושם כלשהו. בעוד זמן מה תפרוץ שריפה קטנה בעיר, אך היא תכלה רק את ביתו של גוי אחד ולא תתפשט הלאה".
חלפו רגעים ספורים, והנה, נשמעו קולות פעמונים בכל העיר, אות על שריפה גדולה המאיימת להתפשט בעיר. כוחות כיבוי התחילו נעים ברחובות במרוצה, ובני הבית המודאגים התחילו לארוז במהירות ארגזים עם חפצים יקרים כדי להציל את מה שניתן.
"מדוע חוששים אתם?", שאל הרבי, "הלא אמרתי כי רק בית אחד יישרף, ויהיה זה בית ברחוב הגויים...".
כך היה. השריפה עצרה, וכילתה לבסוף רק בית אחד ברחוב הגויים.
רשימות דברים, חלק א, עמ' מו