סבי, החסיד רבי מרדכי יואל מהומיל, סיפר:
פעם ביקר הרבי האמצעי בימי הפורים ברוגצ׳וב, ובעיירה קארמע שליד רוגצ׳וב היה חסיד אחד, ר׳ יאסעלע החזן, שרבנו הזקן בירך אותו שיהיה נגיד.
לאותו פורים בא ר׳ יאסעלע לרוגצ׳וב והרבי האמצעי כיבד אותו בקריאת המגילה. כשהגיע לפסוק ״למי יחפוץ המלך לעשות יקר יותר ממני״ ירק (ער האט א שפיי געטאן) ואמר ״פע, קליפה!"
הקהל שידע על שנאתו של הרבי האמצעי את ההתפעלות (חיצוניות), סברו שלמחרת ביום הפורים כבר לא יכבד אותו הרבי בקריאת המגילה. אך למעשה כיבד אותו שוב הרבי בקריאת המגילה, ולפני הקריאה אמר לו: האינך יודע את הסדר שלפני הקריאה יש לתת ״דמי מגילה״ (מגילה געלט), והוציא מטבע של זהב (א גאלדענעם רענדל) והניח בקערה. נכחו אז שם למעלה מאלף חסידים גבירים, ובראותם הסכום ששם הרבי בקערה, הניחו גם הם כל אחד סכום שווה, וכך התקיימה ברכתו של רבנו הזקן לר׳ יאסעלע שיהיה נגיד.
גירסה נוספת
רשימת סיפורים, הרב חיים אליהו משולבין עמ' 35 (בהקדמה שם שאת הסיפור שמע מר' חיים אברהם דוכמאן בעל ה'לשמע אוזן' וא"כ יש להעדיף את הפרטים שבגירסה דלעיל במקום שיש סתירה).
יוסף דעם חזן [יוסף החזן] זכה לקבל את ברכת אדמו״ר הזקן לעשירות. יוסף דעם חזן [יוסף החזן] הי׳ קורא את המגילה לאחר הסתלקותו של אדמו״ר הזקן.
כשהי׳ אדמו״ר האמצעי בעיר האמיל בפורים (קראו אז לחג ״דער גרויסער פורים״ כי אז אמר אדמוה״א שערי אורה על פורים ואמר אז דא״ח במשך 14 שעות), קרא במגילה יוסף דעם חזן, ובהגיעו לתיבות ״למי יחפוץ המלך לעשות יקר יותר ממני״, ירק ואמר: ״טפו!, קליפה וסט״א״, ולמחרת בקריאתו ביום נשנה המעשה, ניגשו החסידים בסיום הקריאה והתלוננו אצל אדמו״ר האמצעי: ״מה זה מפסיק באמצע, וכי הוא... כולי האי...״
ויען אדמוה״א: ״מיינעם א חסיד קען איך זאגן, דעם טאטנ׳ס א חסיד קען איך גאר ניט זאגן״ [״חסיד שלי, יכול אני לומר, חסיד של אבא, אינני יכול לומר דבר״].
לעומת זאת כשסיים ר׳ יוסף את קריאתו הפטיר אדמוה״א ואמר: ״אז דער טאטע פלעגט ליינען האט מען קיין אונטערשטע מעשיות גאר ניט געהערט״ [״שהאבא הי׳ קורא לא שמענו שום סיפורים ׳נמוכים׳״].
לאחר קריאת המגילה אמר אדמוה״א: ״מען דארף דאך געבן מגילה געלט״ [״צריך הרי לתת דמי מגילה״], הוציא אַ ׳גאלדענעם רענדל׳ [מטבע של זהב] ונתנה בקערה. משראו בני הבית את סכום נתינתו של רבם נשאו ק״ו בעצמם והטילו בקערה זהובים רבים, ובזכות קריאת מגילה זו התקיימה ברכתו של אדמוה״ז ונעשה ר׳ יוסף דעם חזן לגביר.
(לא ברור האם ג׳ הענינים שהתרחשו בקשר לקריאה במגילה (א. טפו!. ב. אז דער טאטע פלעגט... ג. נתינת מטבע הזהב.) היו באותו שנה ובאותו מקום. – המו״ל).