היכן ארון הברית?
לפני שהשתקע הבעל שם טוב במז'יבוז' בקביעות, שימש שם כ"מגיד" הרב הקדוש ר' זאב קיצעס, תלמידו של הבעל שם טוב.
עז מאד היה חפצו של ר' זאב לעלות ולהתיישב בארצנו הקדושה. מספר פעמים הוא ביקש רשות לכך מאת הבעל שם טוב, אך רבו לא הסכים לכך. התשוקה שלו לעלות לארץ הקודש הייתה כה עזה, עד שבשלב מסוים הוא החליט לנסוע ללא רשות רבו הקדוש.
באותם ימים, היו שנהגו להתחיל במסע ארוך דווקא בערב שבת קודש, בזמן שהיהודים אופים את החלות לכבוד שבת. היו יוצאים את העיר בדרכם אל היעד, ושובתים במקום קרוב בדרך. כך עשה ר' זאב, קם ונסע בערב שבת קודש.
אך יצא הוא את מז'יבוז', והנה פוגש הוא בדרכו את הבעל שם טוב, שהיה בדרכו לשבות במז'יבוז'.
שאל הבעל שם טוב את תלמידו: "להיכן פניך מועדות?". "תקפה עליי ביותר התשוקה העזה לעלות לארצנו הקדושה, וכעת התחלתי במסע", השיב לו ר' זאב.
"אם כך, לא אעצור בעדך מלנסוע", השיב הבעל שם טוב. "אולם, בקשה אחת יש לי ממך. היות שאני בדרכי כעת לעשות את השבת במז'יבוז', אבקשך לחזור ביחד איתי ולשבות עימי שם משום כבודי. מיד אחרי שבת - קום וסע כרצונך".
"בחפץ לב הייתי רוצה להיעתר לבקשה, אך כספי מועט הוא, ואני חס על הוצאה מיותרת זו של נסיעה בחזרה למז'יבוז'", הייתה תשובתו של ר' זאב.
"אם כך, עליי כל הוצאות השבת שלך, כולל הנסיעות ודמי המרחץ לכבוד השבת", השיב הבעל שם טוב.
שבו השניים יחדיו כדי לשבות במז'יבוז'.
הלכו השניים לבית המרחץ. הבעל שם טוב הורה לר' זאב לטבול ראשון במקוה, לפניו. מיד אחרי שיצא ר' זאב מבית הטבילה, פנה בהתרגשות לבעל שם טוב ואמר: "אני חוזר בי. לא אסע אחרי השבת לארץ ישראל".
אחרי תקופה סיפר ר' זאב על הסיבה שבגינה החליט לוותר על הנסיעה. "רגיל אני לטבול במקוה כשעיניי פקוחות. והנה, ביום שישי, בעת שטבלתי במקוה, ראיתי במחזה כיצד נוסע אני צלחה אל ארץ הקודש. ראיתי כיצד בא אני לירושלים עיר הקודש, ואף נכנס לעזרה שבבית המקדש. אחר כך חזיתי כיצד אני נכנס להיכל ושואל: "'היכן הוא ארון הקודש?".
"השיבו לי כי ארון הקודש נמצא במז'יבוז'...".
•
כשסיפרו חסידים את הסיפור, הביאו סימוכין לדימוי זה מדברי המדרש: "בבית מדרשו של ר' אליעזר היתה אבן אחת, והיתה מיוחדת לישיבתו של ר' אליעזר. פעם נכנס ר' יהושע והתחיל מנשק את האבן, באמרו: "דומה אבן זו להר סיני, וזה שישב עליה דומה לארון ית".
אוצר סיפורי חב"ד, חלק יד, עמ' 4