הנר שהציל
יהודי אחד עשה את השבת אצל הבעל שם טוב, שמע דברי תורה, וכשעמד לנסוע לדרכו נכנס אל הצדיק כדי לבקש את ברכת הדרך. לפני שנפרדו, נתן לו הבעל שם טוב נר, ואמר לו: "בכל מקום לכתך, קח עימך נר זה, וה' יצליחך".
בדרך שובו לביתו, נכנס לאכסניה שעמדה בעיירה, וביקש ללון שם. נתנו לו חדר לישון, והמארחים אף הדליקו לו שבר נר קטן, ומיד אחר כך סגרו עליו את הדלת מבחוץ, נעלו ולקחו את המפתח. הדבר היה משונה, שכן בכל אכסניה נותנים את מפתח החדר לאורח, כדי שזה יוכל לנעול את עצמו בתוך החדר, ואילו כאן הם נעלו בפניו את הדלת. הוא הבין מיד כי מדובר במלכודת, וכי הוא נתון בצרה.
כעבור דקות ספורות, הוא הבחין כי הנר הקטן שהדליקו עבורו עומד לכבות. הוא נזכר בנר שנתן לו הבעל שם טוב בטרם צאתו לדרך, ומיהר להדליק אותו. לאור הנר הוא התחיל לחפש מוצא, אולם כל החלונות הגבוהים שפנו לרחוב היו סגורים ונעולים ברשת ברזל.
הוא המשיך לחפש לאור הנר בחדר הנעול, עד שמצא מתחת למיטה מחצלת. כשהזיז את המחצלת נגלתה לפניו דלת מסתור. הוא הזיז את המיטה, הרים את הדלת המסתורית, וגילה לתדהמתו כמה פגרי מתים, הרוגים, רחמנא לצלן.
עתה הבין כי בעלי האכסניה הם רוצחים שפלים, ותיכף יבואו ויהרגו גם אותו כדי לקחת את כספו, וישליכוהו לתוך הבור.
השעה הייתה שעת לילה מאוחרת. מחשבותיו החלו להתרוצץ במוחו – מה יעשה? כיצד יינצל מן המלכודת? הוא טיפס והביט החוצה מעבר לחלון, אך לא ראה נפש חיה שתוכל להצילו.
לפתע הבזיק במוחו רעיון. הוא הוציא מהבור את אחת מהגופות, השכיב אותה על המיטה, פשט את בגדיו והניח אותם בסמוך לגוף המת, הניח שם גם כמה מטבעות שהיו ברשותו, ואילו הוא עצמו ירד לבור, כיבה את הנר, סגר את הדלת מעליו, והמתין בחשש לבאות.
עברו שעות אחדות, והנה הוא שומע את דלת החדר נפתחת, ואחר כך מכת קרדום חזקה. לא עברו רגעים ספורים, דלת הבור נפתחה, וגופת המת הושלכה לתוכו.
הוא המתין כמה שעות כדי שיאיר היום, ואז פתח את הדלת בזהירות. הוא טיפס שוב על החלון עד שראה אנשים עוברים ושבים ברחוב. הוא התחיל לזעוק בקולות רמים: "הצילו! הצילו!...".
האנשים עמדו מהילוכם, תרו אחר מקור הזעקות, ומצאו כי איש עומד וזועק בבהלה מאחורי חלון מסורג. בזריזות הם נכנסו לבית האכסניה, ושאלו: "מה פשר זעקותיו של האיש? ומדוע החדר נעול וחלונותיו מסורגים?".
בעלי האכסניה ניסו להשתמט מהם. "יש לנו אורח שניכר עליו שהוא חולה בנפשו, משוגע, ולכן סגרנו אותו בחדר נעול, כדי שלא יזיק...".
האנשים לא האמינו להם, ודרשו בכל עוז שיפתחו את החדר. כשנכנסו, סיפר היהודי את כל מה שאירע, והראה להם את הבור שמצא. מיד תפסו האנשים את בעלי האכסניה, והובילו אותם לבית המשטרה.
כך הציל הבעל שם טוב את היהודי ממוות בטוח, ואף הוביל לתפיסת המרצחים ולהצלתם של רבים אחרים.
ליקוטי סיפורים, עמ' י