דיין האמת
העיירה סערה. הייתכן כי בית דין רבני יפסוק פסק שגוי?! לאיש לא היה ספק כי הפסק בוסס על ההלכה. עם זאת, לכולם היה ברור כי הוא מנוגד לחלוטין למציאות!
מאיר הוא איש אמת. מעולם לא אמר דבר שקר. אם הוא טוען שהפקיד אלפיים רובל בידיו של קלמן, הרי שכך היה.
לפני זמן קצר נפטר קלמן, ורכושו עבר לבניו. מאיר הגיע לבקש את כספו, אך היורשים טוענים לעומתו כי אביהם לא סיפר דבר על פיקדונות. על כן, הירושה כולה שלהם.
העיירה קטנה, האנשים מכירים זה את זה היטב, וברור כשמש כי קלמן דל האמצעים לא יכול היה להותיר לבניו ירושה גדולה כל כך לולי מעותיו של מאיר שהופקדו למשמרת אצל קלמן ידידו.
אולם, היורשים ממשיכים לטעון כי אינם יודעים דבר על כספים שהופקדו בידי האב המנוח, ולמאיר האומלל אין אפשרות להביא עדים, מפני שמפגשו הגורלי עם הנפטר התקיים בארבע עיניים.
מאיר תבע את היורשים לדין תורה, הם התייצבו לפני הדיינים ונשבעו כי כל דבריהם אמת.
הדיינים פטרו את היורשים, והם שבו לביתם בלב שמח.
פסק הדין הסעיר את כל אנשי העיירה, והם לא מצאו מנוח לנפשם. "הייתכן שדיין יפסוק פסק דין על פי התורה, שהיא תורת אמת, וגם הקדוש ברוך הוא, כביכול, מסכים לפסק שנפסק על פי דיני תורתו הקדושה, ועם זאת, הפסק יהווה סתירה למציאות הפשוטה?!", הקשו לפני הבעל שם טוב.
השיב הצדיק: "אכן, לעיניים הבשריות נראה כי נעשה כאן עוול. אולם, אם היינו יודעים כיצד נראים הדברים בעולמות העליונים, לא היו לנו טענות כלל. בגלגול הקודם היה המפקיד חייב סכום כסף גדול לנפקד או ליורשיו. לכן, הממון אכן שייך ליורשים ופסק הדין הוא אמת מוחלטת".
•
הרבי סיפר את הסיפור ולימד ממנו מסר עמוק. ייתכן שאדם חש בוודאות שהוא לא חייב לחברו ממון, אך האמת היא כי הוא כן חייב לו. כמו כן, ייתכן שאדם חייב לרעהו חוב רוחני, אם מפני מעשיו בגלגול קודם או מסיבות אחרות הקשורות לשורש הנשמה. לכן, כשיהודי נשלח להגיש לזולת סיוע רוחני, עליו לקבל את השליחות ללא תירוצים, מתוך ידיעה כי בכך הוא לא עושה טובה רק לזולתו, אלא גם לנשמתו שלו. אולי, על ידי ביצוע המוטל עליו, ישיב את חובו.
תורת מנחם, חלק כה, עמ' 69