מדוע מזיע הרבי?
החסיד ר' דוד צבי חן, רבה של צ'רניגוב[1], הגיע כדרכו לליובאוויטש כדי להיכנס ל"יחידות" אצל הרבי.
למרבה אכזבתו, הוא איחר הפעם. הקבלה ל"יחידות" הסתיימה זה עתה. הרבי המהר"ש יושב בחדרו, ואינו מקבל איש.
'מה אעשה?', הרהר ר' דוד צבי. 'הגעתי לכאן במיוחד בשביל ה"יחידות", ואיני יכול להתעכב ולחכות ל"יחידות" הבאה, מפני שעליי לשוב בדחיפות לביתי...'.
לבסוף החליט לחכות לרבי בחדר הסמוך לחדרו. כשהרבי ייצא מחדרו, ישאל אותו מה עליו לעשות.
בעודו מחכה, נכנס המשרת לחדר, ובידיו בגדיו של הרבי. "הבגדים ספוגים זיעה", שח המשרת. "אולי יודע כבודו למה הרבי מזיע כל כך בזמן ה"יחידות"? היום נמשכו ה"יחידויות" לא יותר משעה... וכאלו בגדים רטובים!...".
ר' דוד צבי שתק ולא השיב דבר.
"ריבונו של עולם, מדוע הוא מזיע שם כל כך?", חזר המשרת על תמיהתו.
לפתע נפתחה דלת חדרו של הרבי.
"מהיום – תחדל לשמש אותי", הודיע הרבי למשרת, "אך אמשיך לשלם את משכורתך כרגיל".
לאחר מכן הוסיף הרבי: "למה לא תבין מדוע אני מזיע? במשך שעה נכנסו אליי עשרים וחמישה איש. כדי שאוכל לתת עצה נכונה לפונים אליי, אני מוכרח להרגיש את צרתם בדיוק כפי שהם מרגישים אותה. לשם כך עליי לפשוט את מלבושיי וללבוש את מלבושו של האיש הניצב מולי. בשלב הבא עליי לשוב וללבוש את מלבושיי שלי, כי אם אשאר בלבושי האיש שמולי לא אוכל לעזור לו לצאת ממצבו, כשם שהוא לא יכול לעזור לעצמו. וכך אני נאלץ להחליף לבושים פעמיים עבור כל שואל ושואל. וכי אדם שנאלץ לפשוט וללבוש את בגדיו חמישים פעמים רצופות במשך שעה לא יזיע כתוצאה מהמאמץ?...".
סיפורי חסידים, עמ' 260 ----[1] מפורסם בכינוי "ר' הירש'ל צ'ערניגובער" על שום מקום רבנותו. וכך מתאר אותו הרבי: "יהודי בעל צורה, למדן גדול, ידע הרבה חסידות ו"עובד", ועוד כמה מעלות טובות".