העבודה של "ופשט ולבש" למזיגת הכוס...
כך סיפר הרבי: אבי, ר' לוי יצחק, כיהן כרב העיר שבה התגוררנו. מטבע הדברים, ובפרט בגלל ייחודיותו של אבי, העובדה שהוא היה נוהג לחזור דברי חסידות והחומרות וההידורים שהנהיג בסדרי הקהילה, היו לו גם מתנגדים רבים.
פעם הלשין אחד מאותם מתנגדים לפני מושל המחוז על כך שהתאספו כמה יהודים ובחרו להם רב, ואותו רב הוא אדם שמשתכר ואף קורע בגדיהם של אנשים!...
מפקד המשטרה התפלא מאד על כך שרוב יהודי העיר בחרו רב מוזר שכזה, ושלח את אחד מפקודיו לביתו של הרב, כדי לבדוק מה מתרחש שם. כשהגיע הפקיד לבית אבי, רב העיר, מצא אותו יושב ולומד תורה. הוא לא מצא "משקה" על השולחן, והכול סביב בסדר...
התפלא הפקיד על פשר ההלשנה המוזרה, והחליט לספר לאבי את סיפור הדברים. אבי השיבו שאינו יודע כלל במה מדובר.
בדקו ומצאו שאכן יש לסיפור זה יסוד, ומעשה שהיה כך היה: בהתוועדות י"ט כסלו באותה שנה, התוועדו החסידים "כדבעי". אבי חזר הרבה דברי חסידות, והכול היו במצב רוח מרומם. ההתוועדות נמשכה עד לשעות הלילה המאוחרות.
בכלל, כאשר ההתוועדות הייתה נמשכת זמן רב, לפנות בוקר היו החסידים פושטים את המעיל העליון אותו היו לובשים בדרך כלל, ויוצאים בריקוד חסידי. כך נהגו גם באותה התוועדות. ככל הנראה, אחד המשתתפים לא רצה לפשוט את בגדו העליון מיד, ואבי, שזמן לא רב קודם לכן הגיע מליובאוויטש, והיה במצב רוח מרומם... "סייע" לו לפשוט את המעיל העליון, ה"סירטוק". לבסוף נשאר השרוול בידיו של אבא, ואילו ה"סירטוק" עצמו נותר על גופו של אותו חסיד...
תורת מנחם, חלק יא, עמ' 146