למי הזהב ולמי הכסף?
לאחר נישואיו, נסע החסיד ר' ינובסקי, זקנו של הרבי[1], לליובאוויטש, כדי לשהות זמן מה במחיצת הרבי המהר"ש. כך היה הסדר אז – אברכים צעירים שזה עתה התחתנו היו שוהים בחצר הרבי לתקופת זמן של חצי שנה, שנה או שנה וחצי, והיו נקראים בשם "יושבים".
בשובו מליובאוויטש לביתו, סיפר החסיד על הנהגותיו של הרבי המהר"ש. בין הדברים סיפר על הרחבות הגדולה והעשירות בה נוהג הרבי. הוא לא חסך בפרטים, וסיפר כיצד אפילו קופסת הטבק של הרבי עשויה כולה זהב טהור...
אחד מהשומעים, יהודי ירא שמים אבל בעל חשיבה לא חסידית, התפלא ושאל את ר' : "אינני מבין, כיצד ייתכן הדבר שנשיא בישראל, מורם מעם, יעסוק בדברים כה מגושמים וחומריים ככסף וזהב?!".
השיב לו החסיד: "פעטאך, טיפש שכמותך! וכי בשביל מי נברא הזהב? בשבילי ובשבילך? הרי הזהב נברא מלכתחילה בשביל הצדיקים!...".
תורת מנחם, חלק טו, עמ' 322. התוועדויות, תשמ"ב, חלק א, עמ' 341 ----[1] גאון ולמדן עצום, רב העיר ניקולייב.