חלישות הדעת
פעם הגיעו אל אדמו"ר הזקן יהודים שחכרו שדות ופרדסים מהפריץ והתפרנסו מעיסוק בחקלאות. "השנה היא שנת בצורת. חרשנו, זרענו, נטענו. אך, אם האדמה תיוותר חרבה, ירד כל עמלנו לטמיון. לא נוכל לפרנס את בני משפחותינו. ונורא מכל, אם לא נשלם לפריץ את דמי החכירה, צפוי לנו גורל רע ומר!".
הרבי הקשיב לדבריהם ולא השיב דבר. החקלאים יצאו באכזבה מחדרו של הצדיק, ופרצו בבכי. החסידים שאלו לסיבתם בכיים, והם סיפרו על צרתם הגדולה.
בין המאזינים היה גם נכדו של הרבי, לימים הרבי ה"צמח צדק". הצרה נגעה לליבו, והוא יעץ לאומללים: "שובו אל חדרו של סבי ואמרו לו כך: "אם יש בידכם יכולת לעזור ואינכם עוזרים לנו – הרי זו אכזריות. ואם אינכם יכולים לעזור לנו – מדוע הסכמתם להיות ראש ומנהיג ליהודים?".
החקלאים הביטו בנכדו של הרבי בתדהמה. כיצד אפשר להטיח דברי חוצפה כאלו ברבי?...
ר' מנחם מענדל, נכדו של הרבי, חייך, והביא סימוכין לדבריו מהגמרא. "במסכת תענית מסופר שפעם, בגלל עצירת גשמים, רבי יהודה הנשיא גזר תענית, אך מטר לא ירד. חלשה דעתו – וירד מטר. אותו דבר בדיוק מסופר גם על רב נחמן ורב פפא, רק כשחלשה דעתם החלו לרדת גשמים.
"אם כן, מוכח שכשנגרמת לצדיק חלישות הדעת, יורד הגשם. מסיבה זו יעצתי לכם לומר לסבי דברים מצערים. אם תגרמו לו לחלישות הדעת, ייפתחו ארובות השמים!".
החקלאים התלבטו. בלית ברירה אזרו עוז, נכנסו לחדרו של אדמו"ר הזקן, וחזרו על דברי נכדו, מילה במילה.
הרבי השעין את ראשו על ידו וישב כך שעה ארוכה. לבסוף אמר: "לכו לשלום, וה' יתברך יושיע אתכם".
אך יצאו מהחדר, ומיד התקדרו השמים בעבים, והחלו לרדת גשמים עזים.
אדמו"ר הזקן התבטא בחיוך: "מענדל'ס קאפ, הראש של מענדל...".
רשימות דברים, חלק ג, עמ' צב. ליקוטי סיפורים, עמ' סא. רמ"ח אותיות, אות קמז