חתול על תנור
פעם אמר הרבי ה"צמח צדק" בכאב שבימיו ירדה מעלת החסידות. בעבר, בימי קודמו, אדמו"ר האמצעי, היו המלמדים נכנסים ראשונים ל"יחידות" אצל הרבי. אחריהם נכנסו הרבנים, ורק לבסוף "בעלי הבתים". אצלו, לעומת זאת, נכנסים תחילה "בעלי הבתים", ואחריהם הרבנים. את המלמדים דוחקים לסוף התור.
שאלו את המשפיע ר' שמואל גרונם: "מדוע לא יכול הרבי להורות לגבאי להכניס תחילה את המלמדים, אחר כך את הרבנים, ורק לבסוף את "בעלי הבתים", כפי שהיה בימי חותנו, אדמו"ר האמצעי?".
כדי להשיב על השאלה המשיל ר' שמואל גרונם משל: מעשה ביהודי פשוט, אשר דר בכפר סמוך לעיר גדולה. כשהיה מגיע העירה, היה מבקר בביתו של הרב, ומציג לפניו את כל השאלות שהצטברו בראשו.
פעם, כשהגיע הכפרי אל ביתו של הרב, ראה אנשים רבים מסבים סביב השולחן, ודנים בכובד ראש בסוגיה מסוימת.
כשהסתיים הדיון ומשתתפיו התפזרו, ניגש הכפרי אל הרב, והציג את שאלותיו. אחר כך העיז ושאל שאלה נוספת: "אולי יגלה לי כבוד הרב מה היה נושא הדיון, ומדוע נראו כולם עצובים כל כך?".
"כבר זמן רב לא יורדים גשמים, ודנו בשאלה האם לגזור תענית ציבור", השיב הרב.
"למה להתעצב? יש לי עצה פשוטה", אמר הכפרי. "תמיד, בטרם מתחילים לרדת הגשמים, מטפס החתול שלי על התנור. לכן, אני מייעץ לקחת את החתול, להושיב אותו על התנור, ומיד ירד הגשם...".
הרב חייך חיוך רחב. הכפרי הפשוט לא הורגל בחשיבה לוגית, ולא השכיל להבין שעליית חתולו על התנור אינה הסיבה לשינוי במזג האוויר, כי אם תוצאה שלו... החתול עולה להתכרבל ולהתחמם בחומו של התנור מפני הסערות והגשמים המשתוללים, ולא להיפך...
כך הוא בנמשל: בימי אדמו"ר האמצעי החסידים עצמם חשו במעלתם המיוחדת של המלמדים, ולכן אפשרו להם להיכנס ראשונים ל"יחידות" אצל הרבי. אבל, כשירדה מעלת החסידות ולא מרגישים עוד את מעלת המלמד, אין כל תועלת בנתינת צו לגבאי.
נתינת הצו מגוחכת בדיוק כמו הושבת חתולים על תנורים. הציווי לא יביא לשינוי פנימי, בדיוק כמו שהחתול לא יביא את הגשם!...
רשימות דברים, חלק א, עמ' קלז