מיצירתו של ד"ר ש"ז כהנא ז"ל
בערב ראש השנה, בשעת ערב, נפגשו שני מקובלים ירושלמים בעיר העתיקה.
שואל ר' חיים: "ר' צבי לאן אתה ממהר כל כך ? ומה האבן הזאת שאתה נושא מתחת למעילך"?
עונה לו ר' צבי: "ר' חיים, אתה הרי יודע את מנהגי. כמו בכל שנה ברגעים האחרונים של השנה החולפת,
הולך אני לבית העולם לקבור את השנה החולפת, ואבן זו היא מצבה לשנה שחלפה.
אני חורט בה אותיות פ.נ. ומוסיף פה נקברה שנה פלונית.
כך אני נוהג תמיד. ואתה ר' חיים, לאן אתה ממהר" ?
עונה לו ר' חיים: "'ר' צבי, ר' צבי... אתה הרי יודע את מנהגי... אני הולך כמו בכל שנה להניח אבן יסוד לבניין חדש של השנה החדשה.
בניין ענק בן שלוש מאות שישים וחמש קומות, והיום אני מניח את אבן הפינה."
אומר ר' צבי: "ואיפה האבן שלך ר' חיים"?
אומר ר' חיים: "אינך יודע ? הרי חמשת אלפים שבע מאות שלושים וחמש שנים הולך אני אחריך לבית העולם
בשעה שאתה מניח את אבן המצבה לשנה החולפת.
בא אני אחריך, לוקח את האבן שלך והופך אותה על פניה.
גם אני חורט עליה שתי אותיות פ.נ. ומוסיף: פה נבנה שנה פלונית!"
הרב שמואל רסקין
במוצאי שבת סליחות, נעמוד כולנו, ר' חיים ור' צבי שבתוך תוכנו, ונקרא אל השם בתחינה: לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים.
לך ה' הצדקה – על שתודה לה' עברה עוד שנה, מלאת פעילות, שמחה, משפחה ובריאות. אסור לשכוח את הניסים הגדולים שראינו ב"עמוד ענן". "הטוב, הלוא טוב הוא" – אמר רבי לוי יצחק – "והלא-טוב, הלוא גם הוא מקורו בטוב!".
ולנו בושת הפנים – על בזבוז של זמן יקר. על משאבים שלא נוצלו. על יכולות שלא מומשו. אנחנו מבטיחים בעזרת השם, לקחת את האבן של השנה הקודמת, ולהפוך אותה לאבן פינה לשנה חדשה, טובה יותר מבחינתנו, ובעזרת השם, ניכתב ונחתם לשנה טובה ומתוקה.