קדחת עם צמרמורות
אחד מיהודי ויטבסק חלה במחלה קשה, ושום רופא לא הצליח למצוא תרופה למחלתו. כששמע החולה על רופא מפורסם, שמומחיותו הצילה חייהם של רבים, מיהר לנסוע אליו ולהתייעץ עמו.
"צר לי, אך לא אוכל לעזור לך", נאנח הרופא, מביט בחולה בחמלה.
החולה עזב את המרפאה במפח נפש.
'הרופאים קובעים שמצבי לאחר ייאוש. אם כך, לא אבזבז זמן יקר. אסע אל הרבי, ואפרד ממנו', הרהר בעצב, ויצא לדרך, לליאזנא, אל אדמו"ר הזקן.
"מחלה קשה? על מה אתה מדבר?", תמה אדמו"ר הזקן, מניף את ידו בביטול. "זוהי רק קדחת".
"הקדחת גורמת לצמרמורות, ולי אין צמרמורת", טען החולה.
"נו, אז תהיה לך צמרמורת", השיב הרבי.
יצא החולה מחדרו של הצדיק, ומיד חלף רעד חזק בגוו. מאותו יום סבל מצמרמורת עזה. ימים מספר שכב במיטה, רועד מקור, או לחילופין קודח מחום. אחר כך החל מצבו להשתפר במהירות, ובתוך זמן קצר החלים כליל.
בדרכו לביתו נכנס למרפאתו של הרופא המפורסם, ושאל: "מדוע ציערת אותי ואמרת שימיי ספורים? הייתה לי בסך הכול קדחת...".
הרופא הביט בו ולא האמין למראה עיניו. "אתה חי?", שאל, לא מסתיר את פליאתו הרבה. "אכן, היית חולה בקדחת. אך, לא בקדחת רגילה, אלא בקדחת מסוכנת ביותר, קדחת שלא מלווה בצמרמורות. זו מחלה חשוכת מרפא, מחלה סופנית. מעולם לא שמעתי על אדם שהחלים ממחלה זו".
סיפר היהודי לרופא על ביקורו אצל הרבי. "הרבי אמר שיהיו לי צמרמורות, ומיד הופיעה צמרמורת קשה".
"הרבי חולל בעבורך נס מופלא, מופת שמימי, שאין לו כל הסבר טבעי!", התפעל הרופא. "שום רופא לא יכול לעשות את מה שעשה הרבי!".
ליקוטי סיפורים, עמ' סג. אוצר סיפורי חב"ד, חלק טו, עמ' 102