התוכן: יסוד הבנין צ"ל כמו שהקב"ה עשה עם יסוד העולם - מונח בקודש הקדשים. (ב) לפני הבניה צריך להיות שבירת קרקע - ענין הביטול. / ההוראה משיעור החומש - ובנית לה'. / ההורה מענין בניית המזבח והקרבת קרבנות עולה ושלמים.
להורדת השיחה לחץ כאן.
קטעים נבחרים
איך הבניין יהיה קשור בקדושה?
בריאת העולם התחילה מ"אבן שתי'", שהיתה מונחת בבית המקדש בקודש הקדשים, ואבן זו היתה ה"יסוד" לכל המשך הבריאה, שלכן היא נקראת "אבן שתיה'", "שממנו הושתת העולם" (יומא נד, ב). ומזה לומד כל אחד ואחד, בשעה שהוא בונה בית כפשוטו, או כשהוא מבצע משימה כלשהי לבניית איזה ענין שיהי' בגשמיות (בעניני הגוף), או ברוחניות (בעניני הנשמה), הרי ה"יסוד" של הבנין (או המשימה), צריך להיות קשור בקדושה – "בית המקדש", ולא סתם קדושה, אלא – "קודש הקדשים". ואח"כ יש להמשיך ולבנות את הבנין כולו, על פי היסוד, וממילא כל הבנין יהי' קשור בקדושה.
ההוראה משבירת הקרקע
נוסף על ההוראה מ"אבן היסוד", יש הוראה ולימוד גם מעצם ענין "שבירת הקרקע" לפני בניית הבית: בשעה שאדם בונה משהו, צריכה ההתחלה להיות ב"שבירת הקרקע", שבירת הגאווה והישות, ענין הביטול, "ונפשי כעפר לכל תהי'", ביודעו שאין הבני' ע"י "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" )עקב ח, יז(, כי אם כוחו של הקב"ה, אלא שהקב"ה העניק לו כוחות (ועד שהם נהיו לגמרי ברשותו), שהוא יוכל לבנות. וכאשר הוא יתנהג באופן כזה (שה"יסוד" יהי' קדושה, ובידיעה שהבני' היא בכחו של הקב"ה), הוא יזכה לברכות ה', ועד שהקב"ה מבטיח שהוא יהי' עמו "שותף" בביצוע ההחלטות, וממילא כל הבנ' תהי' בזריזות ובהצלחה רבה בגשמיות ועל אחת כמה וכמה ברוחניות. והבית יהי' – "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (תרומה כה, ח), שכל מה שבבית יהי' קדוש, כי הקב"ה ישכון בתוכו בקביעות, ומתוך שמחה וטוב לבב.