בטחון אמת
ממעל פרוש רקיע תכול, וסביב שדות מוריקים.
השמש קופחת על ראשי הנוסעים, ור' מענדל חש כי הצמא הולך וגובר. כבר שעות ארוכות נוסעים הוא והבעל שם טוב, ואף יישוב לא נראה באופק. הלשון כבר נדבקת לחיך. אולי יראו בדרכם נחל או מעיין?
"אם יהיה לך ביטחון אמת בבורא העולם, ודאי יזדמנו לך מים", קבע הבעל שם טוב בבטחה.
ר' מענדל התאזר והתחזק בביטחון אמת בה'.
לפתע הבחינו בגוי הרוכב על סוסו לקראתם ומסמן להם לעצור.
"אולי פגשתם בדרככם סוסים המשוטטים ללא בעלים?", שאל, וסיפר כי כבר שלושה ימים מחפש הוא את סוסיו הסוררים שנמלטו מאורוותו.
"סוסים לא ראינו, אך אולי יש עימך מעט מים?", שאלו הצדיקים.
הגוי הוציא מאמתחתו כלי, ור' מענדל ברך והרווה את צימאונו.
כשהמשיך הגוי בדרכו, שאל ר' מענדל את הבעל שם טוב: "הרי הגוי נקלע לכאן רק למעני. לשם מה, אם כן, נמצא הוא בדרך כבר שלושה ימים תמימים?".
השיב הבעל שם טוב: "ה' יתברך הוציאו לדרך מוקדם, כדי שאם יהיה לך בטחון אמת, תיכף ומיד יתמלא חסרונך".
סיפורי חסידים, עמ' 315