כוחו של ביטחון - עד היכן מגיעה מידת הביטחון בה'

כוחו של הביטחון

פעם הורו לבעל שם טוב מהשמים לנסוע לכפר מסוים, כדי לרכוש שם את מידת הביטחון.

הבעל שם טוב ותלמידיו הגיעו אל הכפר, והתאכסנו בביתו של החוכר.

החוכר היה יהודי מבוגר ונשוא פנים, והוא קיבל את אורחיו בסבר פנים יפות.

בבוקר נעמדו הבעל שם טוב ותלמידיו להתפלל שחרית, כשלפתע נהדפה הדלת בגסות רבה, ולחדר נכנס שוטר ובידו מקל עבה. השוטר ניגש אל השולחן, הקיש עליו שלוש פעמים רצופות, וסב על עקבותיו.

פני בעל הבית נותרו שלוות.

אחרי סיום התפילה שב השוטר, ודפק על השולחן פעם נוספת.

"מה פשר הדפיקות?", תמה הבעל שם טוב.

"זוהי התראה כי הגיע מועד פירעון חובות התשלומים. אם אחרי ההתראה השלישית החוכר לא מזדרז לשלם את חובו, יגיעו שוטריו של הפריץ וישליכו את החוכר ואת בני משפחתו אל בור הכלא", השיב בעל הבית בקול רגוע.

"על פניך ניכר כי הכסף כבר בידיך. לך, אפוא, אל בית הפריץ, סלק את חובך, ואנו נמתין לבואך, ואחר נשב לסעוד", הציע הבעל שם טוב.

"הכסף אינו בידי עדיין", השיב בעל הבית, לתימהונם של אורחיו. "לעת עתה אין לי אפילו פרוטה אחת. אך אני בטוח שהבורא יתברך יספק לי את הסכום הנדרש. נאכל ונשתה ללא חיפזון, ברשותי עוד שלוש שעות תמימות".

ישבו בעל הבית ואורחיו לסעודה. בעל הבית נראה שאנן, ולא נחפז כלל לקום מהשולחן.

כשסיימו לאכול, שב השוטר והכה על השולחן במקלו העבה. התראה שלישית ואחרונה. השולחן הזדעזע מהמהלומות, אך בעל הבית לא זע ממקומו.

רק לאחר ברכת המזון, שנאמרה במתינות גדולה, קם החוכר, ולבש את בגדי השבת. "עתה אלך אל בית הפריץ, למסור לו דמי חכירה", אמר.

"האם מצוי בידיך הסכום הנדרש?", שאל אותו הבעל שם טוב.

"עדיין אין לי אפילו פרוטה, אך הבורא יספק לי את הנדרש", השיב החוכר בביטחון ויצא לדרך.

הבעל שם טוב ותלמידיו עמדו במרפסת הבית, מלווים במבטם את בעל הבית המתרחק. לפתע הבחינו בעגלה נעצרת ליד החוכר. לאחר חילופי דברים קצרים בינו לבין הנוסע המשיך החוכר בדרכו. לפתע עצרה העגלה פעם נוספת, והנוסע קרא לחוכר לשוב. כששב, מסר לו הנוסע מטבעות כסף.

העגלה המשיכה בדרכה. כשחלפה ליד המרפסת, ביקשו הבעל שם טוב ותלמידיו שתעצור, ושאלו את הנוסע: "על מה שוחחת עם בעל הבית, ומדוע קראת לו לשוב ומסרת לו מעות?".

סיפר הנוסע: "הצעתי לו עסקה. ברצוני לקנות ממנו את כל השיכר שייצר בחורף הקרוב. תחילה היו בינינו חילוקי דעות, ולכן העסקה לא נסגרה. כשנוכחתי לדעת כי החוכר נחוש בדעתו, ואינו מוכן להתפשר על המחיר, החלטתי להסכים לתנאיו. אני מכיר אותו כאדם ישר ונאמן, ואני מעדיף לשלם לו את הסכום שהוא דורש ולא לחתום עסקאות עם אנשים מפוקפקים. לכן קראתי לו לשוב, ושילמתי לו את הסכום שביקש".

"ראו כמה גדול כוחו של הביטחון!", אמר הבעל שם טוב לתלמידיו.

סיפורי חסידים, עמ' 315