הכל נשאר במשפחה...
כשהגיע הרבי הריי"צ לגיל שידוכים, הוצעו לו הצעות רבות לשידוך. היו עשירים שהציעו את בנותיהן ואף הבטיחו נדוניה מכובדת, והיו שהציעו בנות מיוחסות וצדקניות שאינן ממשפחות עשירות. בין ההצעות הוצעה גם הרבנית נחמה דינה, בתו של החסיד ר' אברהם שניאורסון מקישינב, קרוב משפחתו של הרבי.
הרבנית רבקה, אם אביו של הרבי הריי"צ, ניסתה לשכנע את בנה, הרבי הרש"ב, להסכים להצעות השידוכים שהוצעו בהם סכומי כסף גדולים, שכן המצב הכלכלי בבית הרבי היה דחוק ביותר. אך הרבי נטה יותר לשדך את בנו עם הרבנית נחמה דינה, וכך היה לבסוף.
הוא פנה לאמו ואמר: "נקיים את מה שכתוב בתורה "ונשאלה את פיה". הבה ונקרא לבני, המיועד להיות חתן, ונשאל אותו לדעתו". קראו לחתן המיועד, סיפרו לו על כל ההצעות שהגיעו, ושאלוהו לדעתו.
"רבקה בקשה מיעקב בנה להשתדך רק עם מישהי מבני משפחתה", השיב הרבי הריי"צ. מתשובתו הבינו כי דעתו כדעת אביו, והשידוך יצא לפועל.
מדי שנה בשנה, בערב יום הכיפורים, נוהגת הייתה הרבנית רבקה לחלק לכולם פרוסת עוגת דבש, "לעקאך", תוך שהיא מברכת את הכול בברכת שנה טובה. באותה שנה, כשניגש הרבי הריי"צ אל סבתו כדי לבקש "לעקאך", ניצל את ההזדמנות וביקש ממנה מחילה על שלא שמע לעצתה בקשר להצעות השידוכים.
"הסכת ושמע סיפור עם מוסר השכל", החלה הרבנית רבקה לספר לנכדה האהוב. "אנשי הכפרים המבודדים, ה"יישוב'ניקים", היו נוהגים לבוא אל העיר הגדולה לכבוד ראש השנה ויום הכיפורים, כדי להתפלל במניין את תפילות הימים הקדושים.
"אספר לך על יהודי פשוט אחד. הוא סיים את הכנותיו לקראת יציאתו לדרך הארוכה. בני משפחתו עדיין התמהמהו וארזו את חפציהם, וכדי לזרזם החליט האב לצאת לדרך ראשון, וסיכם עם הילדים כי ימתין להם סמוך לעץ מסוים ביציאה אל הדרך הראשית מחוץ לכפר.
"כשהגיע אבי המשפחה למקום המפגש המוסכם, התיישב בצל העץ, ועד מהרה נרדם. בני המשפחה חלפו במקום, אך שכחו שעליהם לעצור ולהמתין לאביהם, וכך נותר אביהם בערב יום הכיפורים לבדו בשדה.
"לאחר כמה שעות תרדמה התעורר האב בבהלה. השמש נטתה לשקוע, והוא הבין כי מצוי הוא בצרה. לא תהיה בידו ברירה, והוא ייאלץ לעשות את היום הגדול והקדוש לבדו, בשדה.
"הוא נשא את כפיו למרום, ואמר: "הוי, ריבונו של עולם! ילדיי שלי שכחוני לגמרי. הם עזבוני לאנחות. אבל, ריבונו של עולם, אני מוחל להם על כך בלב שלם. כשם שאני מחלתי לבניי שלי, כך תמחל אתה לבניך על ששכחו אותך...", ובזה התחיל להתפלל את תפילות היום הקדוש".
סיימה הרבנית רבקה את סיפורה, ואמרה: "הלוואי והקדוש ברוך הוא ימחל לנו, לכולנו, כפי שאני מוחלת לך על כך שלא קיבלת את דעתי...".
שמועות וסיפורים, חלק א, עמ' 79