לא כל דבר מותר לגלות...
פעם קרא המגיד לתלמידיו וסיפר להם על אברך מסוים שבכוונתו לשוב באותו יום לביתו. "השתדלו לעכב אותו במזריטש, אך אל תגלו לו שאתם פועלים בשליחותי!".
המשימה לא הייתה קלה. האברך לא הבין מדוע רעיו מפצירים בו להישאר, והחליט להיכנס לרבי, כדי לקבל ברכת פרידה. אם הרבי יורה לו להישאר – יישאר, ואם יאחל לו דרך צלחה – ייסע כמתוכנן.
נכנס האברך אל המגיד, וביקש את ברכתו.
"לך לשלום", איחל הצדיק.
האברך הודיע לחבריו שהוא יוצא לדרך.
תלמידי המגיד נבוכו. רבם מורה להם לעכב את האברך, ובעצמו מאחל לו נסיעה טובה? פרדוכס אמיתי.
הם נכנסו אל רבם, ולהפתעתם חזר הצדיק על הוראתו. "נסו לעכב את האברך בכל דרך אפשרית!".
התלמידים שבו והפצירו ברעם להישאר עימם עוד זמן מה. האברך התפלא על ניסיונות השכנוע המוזרים של חבריו. מהי הסיבה לעקשנותם?
לאחר התלבטויות החליט להיכנס פעם נוספת אל הרבי.
"דרך צלחה", איחל הצדיק, והאברך נשם לרווחה.
"להתראות, רעיי האהובים. הרבי ברך אותי, ואני יוצא לדרך!", הודיע בנחרצות.
תלמידי המגיד המשיכו לנסות לשכנע אותו להישאר, אך הוא לא שעה לדבריהם. ארז מעט צידה לדרך, עלה לעגלה, ונופף לרעיו לשלום.
התלמידים הביטו בעגלה הנעלמת באופק, ותחושת החמצה מילאה את ליבם.
כעבור שבוע הגיעה למזריטש ידיעה מעציבה. האברך נפטר בדרך.
התלמידים הבינו לפתע מדוע הורה רבם לעשות כל מאמץ כדי לעכבו. לו היה נשאר, היה ניצל...
"מדוע לא הזהיר הרבי את חברנו על הסכנה הצפויה לו בדרכו?", שאלו את רבם בתמיהה. "לו היה יודע, היה נשאר במזריטש, והאסון היה נמנע!".
השיב הרבי: "בפסוק נאמר: "בכל ביתי נאמן הוא". הצדיק לא רשאי לגלות כל מה שהוא רואה ויודע...".
תו"מ התוועדויות התש"י ח"א ע' 149