סיפר המשפיע הרה”ח ר’ מרדכי קוזלינר: פעם, בהיותו כבר בארצות הברית, שלח כ”ק אדמו”ר הריי”צ נ”ע את הרה”ח ר’ שמואל ע”ה לויטין לעיר שיקאגו שם נצטווה לחפש ולמצוא הודי מגזע החסידים ששם משפחתו ‘ליסנער’. כשימצא אותו, עליו לספר לו על אודות צור מחצבתו — השם “ליסנער” הוא הסבה קלה של שם המשפחה “ליאזנער”, על שם העיירה ליאזנא, עירו של רבינו הזקן. לספר לו אודות סבותיו שהיו חסידים גדולים וכו’, וכך להשפיע עליו לשוב ולהתקרב לתורה ליהדות ולחסידות.
אותו יהודי אכן התקרב מאד מאז, עד שלאחר מכן היה ליושב ראש ישיבת ‘אחי תמימים’ בשיקאגו, וזכה שהרבי הריי”צ עצמו כתב לו באריכות על אודות צור מחצבתו (נדפס באג”ק שלו ח”ח ע’ ש”מ ואילך).
כשהגיע ר’ שמואל לויטין לשיקאגו, מצא שם גם את הרה”ח ר’ יוסף ויינברג (מחבר “שיעורים בספר התניא”), ויחדיו ניגשו אל הרב המקומי כדי למצוא את אותו “ליסנער”. התברר שאותו יהודי אינו מתפלל כלל בבית הכנסת, גם לא בשבתות ובחגים. חנותו הייתה פתוחה גם בשבת, ובכל ארחות חייו הוא רחוק מאד מכל העניין.
אחרי חיפושים רבים הצליחו למצוא אותו, וקבעו עמו פגישה. הלה קיבלם בסבר פנים יפות ובקשב רב האזין לסיפוריהם, בשליחות הרבי הריי”צ, אודות צור מחצבתו. הוא התעניין מאד בכל פרט ופרט, והתרגש מאד. כשסיימו לספר, הוציא הלה פנקס צ’קים, ושאל כמה לרשום — הוא אמר שיתרום ככל אשר ישיתו עליו. הוא חשב שמטרת הפגישה אינה אלא כדי לקבל את תרומתו, והיה מוכן לתרום הרבה מאד.
“לא”. השיבו השלושה. “לא באנו לכאן בשביל כסף, אלא בשליחות הרבי, כדי לקשר אותך יותר ליהדות ולחסידות”, והרב המקומי הוסיף ואמר לאותו יהודי: “‘ישראל’ הוא ראשי תיבות יש שישיםרבוא אותיות לתורה. לכל יהודי יש אות בספר התורה, שממנה הוא שואב את חיותו. ישנם, אבל, יהודים, שהאות שלהם בספר התורה כנראה נמחקה, והקשר שלהם לתורה כמעט ואינו נראה. הרבי מליובאוויטש, כמו סופר סת”ם המתקן את ספרי התורה, שולח את מי ששולח כדי לתקן ולהשלים את האות שנמחקה’”.
הביקור עשה רושם עצום על אותו יהודי, ומאז החלה התקרבותו יותר ויותר לתורה ליהדות ולחסידות. וכפי שצויין בתחילה, הוא הפך ליושב ראש ישיבת אחי תמימים ליובאוויטש בשיקאגו, והיה גם מראשי המתעסקים במגבית עבור ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש ובסידור אגודת חב”ד בשיקאגו, וקיבל על כך ברכת מזל טוב מהרבי הריי”צ נ”ע.
ר’ שמואל חזר לניו יורק, נכנס אל הרבי הריי”צ, דיווח על מה שהיה, ובין השאר חזר על אימרתו של הרב בשיקאגו שהרבי הוא כמו סופר סת”ם המתקן את האותיות שנמחקו — ר’ שמואל קיווה לראות חיוך של קורת רוח על פני הרבי לשמע הדברים, אבל הרבי הראה דווקא תנועה של מורת רוח והיה ניכר שהדברים מאד לא מצאו חן בעיניו.
מדוע ולמה אין הרבי מרוצה — תמה ר’ שמואל בקול באוזני הרבי — מה לא טוב ולא נכון בדברים אלו?
אמר לו הרבי הריי”צ: הדברים אינם נכונים כלל. אין יהודי שהאות שלו בספר התורה מחוקה! האותיות בהם קשור יהודי בספר התורה הם “אותיות החקיקה”. כמו שאי אפשר למחוק את אותיות החקיקה בלי לפגוע באבן עצמה כך אי אפשר בשום אופן לנתק ח”ו או אפילו לפגוע ח”ו בקשר העצמותי והנצחי שבין יהודי לתורה ולקב”ה. יהודי קשור בתורה ובקב”ה בעצם מציאותו באופן שלא שייך כלל וכלל למחוק ולנתק ח”ו ביניהם בשום אופן שיהיה!
- לפרטים הדוייקים של הסיפור ראה בפורום ACHDUS: Story of R. Shmuel Levitin visiting Jew in Chicago and moshol of neshama being a written/engraved letter.