לשונו של ה"משכיל"
ה"משכיל" ברגמן צעד ביהירות בחוצות פטרבורג.
'הכול מתקדם בדיוק לפי התוכנית', הרהר בסיפוק. 'הברון גינזבורג בעל ההשפעה תומך בהצעתי, והגבירים ורשבסקי ו-ואולברג מוכנים לממן את כל ההוצאות. נותר רק הראיון עם שר ההשכלה. אם השר יקבל את הרעיון המבריק שלי, תחדור ההשכלה בכל החוגים. לא יהיו עוד יהודים חשוכים של ימי הביניים, כי אם יהודים נאורים, בקיאים בחוכמות העולם ובתרבות הרוסית...'.
•
הברון והגבירים חיכו לו במקום המפגש המוסכם. יחדיו עלו אל לשכתו של השר, ונכנסו לראיון.
"שלום לכם, אדונים נכבדים. במה אוכל לעזור?", קידם את פניהם השר כשנימה ידידותית בקולו.
ברגמן פצה את פיו, ותכנן לפרוש את פרטי תוכניתו הגאונית. למרבה חרדתו, מגרונו לא בקע אף הגה. לשונו השתרבבה החוצה, ונותרה תלויה. כל מאמציו להכניסה לפיו עלו בתוהו.
הגבירים והברון הביטו בחברם החיוור, ולא ידעו כיצד לחלצו מהמצב המביך.
לבסוף התנצלו לפני השר, ולקחו את ברגמן המבוהל לקבל עזרה רפואית.
"מוכרחים לנתח", קבע הפרופסור. ברגמן נותח, אך לשונו לא שבה למקומה. כעבור זמן קצר מת בייסורים.
•
הרבי המהר"ש יצא מה"אוהל", מקום קברו של אביו, כשבת צחוק מרחפת על שפתיו.
בשובו לביתו אמר לחתנו: "לשונם של המרגלים התארכה עד טבורם. האם צריך שתתארך הלשון דווקא עד הטבור? עד הסנטר גם כן מספיק!...".
אחר קרא הרבי לעסקן החסידי ר' נחמן הרמנט, ואמר לו: "סע לפטרבורג, אל הברון גינזבורג, והזהר אותו בשמי שאם ימשיך לתמוך בפעילות ה"משכילים" הוא יהפוך לקבצן. האות לדבריי - כל המניות שהוא עתיד לקנות עד העשירי לחודש, יאבדו בקרוב את ערכן, והוא יפסיד בגללן".
כשהגיע השליח לפטרבורג ומסר את דברי הרבי, נבהל הברון מאד. "כבר הקצבתי סכום גדול כדי לממן הבאת קבוצת "משכילים" מברלין. מה עליי לעשות עם הכסף?", שאל בקול רועד.
השליח העביר את שאלת הברון לרבי המהר"ש, והרבי ענה שיקדיש את הסכום לבניית בית כנסת.
הברון שמע בקולו של הרבי, ובנה בית כנסת לסוחרים בפטרבורג הבירה.
רשימות, חוברת קלא, עמ' 10