אליהו הסוחר וחוטי הציצית

אליהו הסוחר וחוטי הציצית

העגלה נסעה על שביל עפר בינות לשדות.

"עצור!", צעק לפתע ר' מאיר רפאל'ס.

הסוסים נעצרו, והעגלון הביט מופתע בסוחר. "מה אירע? נפל דבר מה מהעגלה?", תמה.

"לא. גיליתי שאחד מפתילי הציצית נקרע. כעת בגד ה"טלית קטן" שעליי פסול, ואינני רוצה להמשיך בנסיעה ללא ציצית כשרה לבגדי", אמר ר' מאיר.

שעות ארוכות המתינו הסוחר והעגלון בצד הדרך, מייחלים לפגוש רוכל המצויד בפתילי ציצית.

השמש שקעה, והחל להחשיך. לפתע הבחינו ביהודי הפוסע במהירות כששק על שכמו.

"רבי יהודי, עצור!", צעק ר' מאיר בכל כוחו.

האיש המשיך לפסוע, מבלי להסב את ראשו לאחור.

"עצור, אנא, עצור!" המשיך ר' מאיר לצעוק.

האיש לא הראה כל אות לכך ששמע את קריאותיו.

"אולי הוא חרש?", מלמל העגלון, מושך בכתפיו.

ר' מאיר המשיך לצעוק, מבלי להתייאש, ופתאום הסתובב האיש והחל להתקרב לעברם.

"אולי יש באמתחתך חוטי ציצית?", שאל ר' מאיר בתקווה.

"גם אם יש לי חוטי ציצית, כלום עליי לחפש אותם כעת בשק הגדול בין עשרות הפריטים?", השיב ההלך. "ממהר אני העירה, ואין לי כל כוונה להתעכב בשדה אחרי רדת הלילה".

"ואם אשלם לך סכום יפה על הטרחה?", ניסה לשכנע ר' מאיר.

"סכום יפה? כמה? אולי רובל? ממש לא משתלם!", פסק הרוכל, והמשיך בדרכו.

"אשלם כמה שתדרוש!", קרא אחריו ר' מאיר.

הרוכל עצר. "טוב, תן לי את כל הכסף שלקחת איתך לנסיעה!", התרצה, והחל לנבור בשקו הגדול. כעבור דקות אחדות שלה משם פתילי ציצית כשרים.

ר' מאיר רוקן את ארנקו וכיסיו, הודה לרוכל על החוטים, ותיקן את הטלית הפסולה.

•

לאחר אותו מאורע נסע ר' מאיר אל רבו, אדמו"ר הזקן.

הרבי ניגש אל ארון הספרים, נטל מאחד המדפים חופן מטבעות, ומסר אותן לידי ר' מאיר.

כשספר ר' מאיר את הכסף, גילה שהסכום ששילם תמורת החוטים חזר אליו בשלמותו...

ההלך שנקרה בדרכו לא היה רוכל, כי אם אליהו הנביא, שבא לנסותו...

מגדל עז - מעשה אבותי, אות מח