אל תציץ...
"רבי, התוכלו ללמדני כיצד לשמור את עיניי ממראות רעים?", ביקש אחד מתלמידי הבעל שם טוב.
"סע לאודסה והתאכסן אצל פלוני. ממנו תלמד כיצד לשמור על עיניך", השיב הצדיק.
התלמיד הגיע לאודסה, ומצא את האיש שבשמו נקב רבו. סבל פשוט היה האיש, וכל היום עבד בנמל.
מספר ימים שהה האורח בבית הסבל. רוב שעות היום שהה בדירה לבדו. בשום אופן לא הצליח להבין מדוע שלח אותו הבעל שם טוב אל איש פשוט זה.
באחד הימים הבחין בחלון קטן סמוך לתקרה. החלון היה מכוסה בוילון עבה. הסתקרן האורח, והחליט להציץ דרכו. העמיד שולחנות על גבי שולחנות, וכסאות על גבי כסאות, עד שהצליח להסיט את הוילון ולראות את הנעשה תחתיו, בחצר.
האורח היה מזועזע ממראה עיניו. בחצר הבית נעשו מעשים מכוערים ביותר!
כששב בעל הבית שאלו האורח: "כיצד יכול אתה לדור ליד שכנים רעים כל כך? הצצתי אל החצר, ולא האמנתי למראה עיניי!".
השיב הסבל: "אני מתפלא עליך, אורחי היקר. אני דר בבית הזה כבר עשרים שנה, ומעולם לא עלה על דעתי לראות מה עושים השכנים. אתה נמצא כאן רק ימים אחדים, ולא הצלחת להתגבר על היצר, והצצת לראות מה עושים שכניי!...".
רשימות דברים, חלק א, עמ' ד