וייפול על פניו...
"מדוע אתם מתנשאים כל כך?", הוכיח ה"מתנגד" את אדמו"ר הזקן, והחל לפרט את הנהגותיו של הרבי הנראות בעיניו כמתנשאות.
הקשיב הרבי לטענה, הניח את זרועותיו על השולחן והשעין עליהן את ראשו, כב"נפילת אפיים". הרהר דקות ארוכות, מבלי לשנות תנוחה. לבסוף הרים את ראשו, והשיב: "גדולי ישראל נקראים ראשים, "ראשי אלפי ישראל".
"הראש והגוף אמנם מחוברים, אך לכל אחד מהם לבוש שונה. על הגוף לובשים בגד נפרד, ועל הראש חובשים בגד נפרד. מדוע לא תופרים בגד אחד משותף לראש ולגוף? מפני שהראש צריך להיות מובדל מהגוף! כך גם ראשי הדור צריכים להיות מובדלים ומנושאים מהעם".
ה"מתנגד" הסתפק בתשובה שקיבל, הודה לרבי והלך.
אדמו"ר האמצעי, בנו של הרבי, היה עד לשיחה שהתנהלה, והוא תמה על התנהגותו של אביו. "מדוע הנחת ראשך על זרועותיך והרהרת זמן ממושך בתשובה? הרי יכולת לענות לו מיד!", שאל הבן את אביו.
השיב הרבי: "כשטען קורח "כי כל העדה קדושים ובתוכם ה', ומדוע תתנשאו על קהל ה'?" - כיצד הגיב משה רבינו? "וישמע משה וייפול על פניו". רק אחר כך הוא פנה לקורח והשיב לו על טענתו.
"מדוע באמת לא השיב משה רבינו מיד לטענתו של קורח, אלא נפל תחילה על פניו?
"משה רבינו חשש שדבריו של קורח אינם טענתו הפרטית, אלא טענה שהתעוררה במרומים, וקורח אינו אלא שליח להעביר את הדברים. אם ישיב לו מיד - יגיע שליח אחר ויעורר גם הוא את אותה השאלה.
"לכן נפל משה תחילה על פניו והתבונן היטב בתוכו פנימה. רק לאחר שנוכח בוודאות שאין בו שמץ של התנשאות, הבין שקורח אינו שליח מלמעלה, אלא איש ריב ומחלוקת, ואז השיב לו על טענתו.
"כן היה גם בנידון דידן...".
סיפורי חסידים, עמ' 363