אבן הבוחן
החסיד ר' זיסקע היה רב בקורניץ.
פעם פרצה בעיר מגיפה. ילדים רכים חלו במחלה קשה, ורבים מהם מתו.
נכבדי העיר התכנסו בביתו של המרא דאתרא כדי לדון במצב ולהחליט על דרכי פעולה.
הרב הורה לגזור תענית. "הודיעו לכל יהודי העיר שביום התענית ישבתו ממלאכה ויתאספו כולם בבית כנסת אחד, לתפילה ולשמיעת דברי התעוררות", ביקש.
לילה לפני התענית קרא הרב למשמשו וציווה: "לך אל בית הקברות, והבא משם שתי אבנים קטנות. אבן אחת מונחת ליד מציבה פלונית, והאבן השנייה מונחת ליד מצבה אלמונית".
השמש נרעד. ההליכה הלילית אל בית העלמין עוררה בו חלחלה, אך הוא מילא את בקשת רבו.
לאחר ששב עם שתי האבנים, הורה לו הרב להניח אבן אחת בפתח עזרת הגברים, ואת השנייה בפתח עזרת הנשים.
למחרת עם שחר החלו המתפללים להתאסף בבית הכנסת, ולפתע פרצה מהומה. יהודי נתקל באבן, נפל ומת. כעבור כשעה נשמעו זעקות ליד עזרת הנשים. אישה נתקלה באבן המונחת ליד הפתח, וצנחה תחתיה ללא רוח חיים.
לאחר תקופה קצרה נודע שהאיש והאישה שמתו ביום התענית - חטאו, ובגללם פרצה המגיפה. הרב ראה ברוח קודשו את הסיבה למגיפה, ועל ידי ענישת החוטאים הציל את ילדי העיר ממוות.
שמועות וסיפורים, חלק א, עמ' 263