אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל ... מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי ה'.
המשפיע ר' ניסן נמנוב[1] ישב והתוועד עם תלמידי הישיבה. הוא עורר ותבע מהצעירים "לעבוד" ולעבד את מידותיהם ולהעצים את מידת ה"קבלת עול" בנפשם. "תמיד צריך לחפש לעשות דווקא את מה שלא כל כך מתחשק...", היה נוהג לומר.
עבודת ה"אתכפיא" הייתה אצלו ראש וראשון לעבודת ה'. הוא הקפיד שלא לשבת כלל, באומרו: "אם הנפש הבהמית רוצה לשבת... אני דווקא אעמוד!".
ר' ניסן היה משנן "אותיות" של תניא בכל רגע פנוי, ובכל עת הליכתו היה חוזר בעל-פה פרקי תניא ומאמרי חסידות, כסיוע ועזר להצלחה בכפיית הנפש הבהמית והיצר הרע.
הוא היה אומר: "אצל חסידים היו מודדים ומסמנים מרחקים לא לפי מטרים אלא לפי פרקי תניא. "המרחק ממקום זה למקום ההוא הוא מפרק א בתניא עד אמצע פרק ז...", "מהבית של פלוני עליך להמשיך וללכת במרחק של המאמר ההוא שבספר ליקוטי תורה..."".
המשפיע, עמ' 74 ----[1] רב ו"משפיע" חסידי לאלפי תלמידים שהתחנכו על ידו בישיבות "תומכי תמימים" השונות בהן הדריך. זכה עוד ללמוד בישיבת "תומכי תמימים" בליובאוויטש, ומונה על ידי הרבי הריי"צ לשמש כ"משפיע" רוחני. מקובל שהגיע למדריגת "בינוני" בעבודת ה', שכל מעשיו רק לשם שמים. נודע ביראת השמים שלו ובמשמעת העצמית.