בדחן או גאון?
הגאון החסיד ר' יצחק אייזיק מהומיל שימש בצעירותו כ"בדחן" בחתונות. הוא היה מגיע למסיבות נישואין, חורז חרוזים מוצלחים, ומשמח את האורחים. את כל הכנסותיו הקדיש למטרה אחת – קופת הרמב"ן (רבי מאיר בעל הנס), אותה ייסד אדמו"ר הזקן, כדי לתמוך בחסידים שעלו לארץ הקודש.
באחד הימים התקיימה בהומיל חתונת בתה של משפחה חסידית מכובדת. החתן היה בן למשפחה מכובדת מהעיר סלוצק.
במהלך החתונה השמיע ר' יצחק אייזיק את חרוזיו, מעלה חיוכים על פני האורחים. רק אדם אחד לא חייך כלל. היה זה המחותן מסלוצק. "אצלנו, בסלוצק, משמיעים בחתונות סברות תורניות חריפות, ואצלכם עוסקים בבדחנות?! בושה שכזו!", קצף המחותן.
המחותן מהומיל נבוך קמעה. "אם תרצו, תוכלו לשוחח עם האברך הבדחן בדברי תורה", הציע.
ניגש המחותן מסלוצק אל ר' יצחק אייזיק, והחל לדבר עימו בדברי תורה. להשתוממותו לא היה גבול. מעולם לא נתקל בגאון כה אדיר!
"רשעים! נמצא אצלכם גאון אמיתי, ואתם מניחים לו להתפרנס מבדחנות?!", קבל הסלוצקאי באוזני מחותנו.
"אל דאגה, אין זו אומנותו הקבועה", מיהר להרגיעו המחותן. "הוא מנצל את כישרונו רק כדי לגייס כספים לתמיכה ביושבי ארץ הקודש, והרי כך נאמר בפסוק: קודם כל "ונכבשה הארץ לפני ה'" ,ורק אחר כך "אחר – תשובו והייתם נקיים מה' ומישראל".. ואז מובטח "שהיתה הארץ הזאת לכם לאחוזה לפני ה'"....
וייטב הדבר בעיני המחותן מסלוצק.
סיפורי חסידים, עמ' 273, וראה גם ספר השיחות תש"א עמוד צד