על מחשבות הסוס...
פעם הגיע אל רבי בונם מפשיסחא יהודי והתלונן לפניו: "כתוב בספרים שהיושב בתענית תקופה מסוימת זוכה לגילוי אליהו. אני התעניתי כל אותם הימים, ולא זכיתי לגילוי!".
ענה הצדיק: "אספר לך סיפור".
•
פעם נסע הבעל שם טוב ליעד מסוים. כמו תמיד התנהלה הנסיעה באורח ניסי, בקפיצת הדרך. הסוסים היו רגילים לעצור בכל תחנה ולקבל מזון ושתייה. להפתעתם, לא הניחו להם הפעם לנוח בתחנות. הם עברו במהירות מעיר לעיר, חשו כפורחים באוויר. הנופים סביבם התחלפו במהירות בלתי רגילה.
חשבו הסוסים בליבם: 'אולי אין אנו סוסים כי אם בני אדם? אם בני אדם הננו, לא נסעד בתחנות, אלא נקבל אוכל באכסניה, יחד עם הנוסעים...'.
להפתעתם, גם כשחלפה העגלה ליד מלונות הדרכים, הם לא קיבלו את מזונם.
'אם כן, איננו בני אדם כי אם מלאכים, ואיננו זקוקים לאכילה ולשתייה כלל...', הרהרו הסוסים בהתרגשות.
לבסוף הגיעו הבעל שם טוב ותלמידיו אל מחוז חפצם. הסוסים נלקחו לאורווה, והועמדו לפני ערימה של עשב. ללא כל היסוס התנפלו הבהמות על המאכל, ממש כמו סוסים אמיתיים...
•
היהודי הביט בצדיק בתמיהה, תוהה כיצד קשור הסיפור המוזר לשאלתו על גילוי אליהו.
לאחר אתנחתא קצרה הפטיר הצדיק: "היושב בתענית בטוח כי הגיע כבר לדרגת מלאך, וראוי הוא לגילוי אליהו. אולם, התענית אינה העיקר. מדת הזיכוך נבדקת דווקא בעת הסעודה שאחרי התענית. אם סיים אדם את מספר התעניות הדרוש, ומתנפל על האוכל המוגש לפניו בגסות בהמית, סימן הוא שנשאר סוס, ודבר לא השתנה...".
סיפורי חסידים, עמ' 227