רבי בן רבי
בשנת תרנ"ז חלה הרבי הרש"ב. הרופאים לא הצליחו לקבוע את טיב המחלה, ומצבו הרפואי של הרבי הורע מיום ליום.
הרבי ורעייתו, הרבנית שטערנא שרה, נואשו מרופאיה של ליובאוויטש ונסעו למוסקבה. הם קיוו שהרופאים הגדולים שבעיר יצליחו לתת אבחנה מדויקת ולהתאים תרופות יעילות.
הרבי נבדק על ידי פרופסור מפורסם.
לאחר הבדיקה פרש הרופא את ידיו לצדדים, ואמר בנימת צער: "אין מה לעשות".
הרבי והרבנית שבו אל בית המלון. כשנכנסו לחדרם, אמר הרבי: "מכיוון שהפרופסור אומר כי לא נותר כל סיכוי, חושב אני על נסיעה לארץ הקודש".
"ומה יהיה עם החסידים? כיצד יכול אתה לנטוש אותם בלי רועה?", תמהה הרבנית.
"הרי בננו, יוסף יצחק, נמצא כאן", השיב הרבי. בנו של הרבי היה אז כבן שבע עשרה...
לאחר מאמצים רבים הצליחה הרבנית לשכנע את בעלה להישאר בליובאוויטש ולא לעלות לארץ ישראל.
למרות התחזיות הקודרות החלים הרבי ממחלתו, וזכה לחיות עוד שנים ארוכות.
תורת מנחם, חלק כ, עמ' 111