בגד, מקל וחגורה
"רבי, הדרך למזריטש ארוכה היא, ואיננו יכולים להגיע הנה בכל עת. מאידך, כיצד ניוותר זמן רב בלא מורה ומנהיג?", התלוננה קבוצה מחסידיו של המגיד לפני רבם.
הוציא המגיד בגד מבגדיו, חגורה ומקל, ומסר אותם לחסידים המתלוננים. "תנו את החפצים האלו לר' מענדל, הדר בויטבסק. כשתהיו זקוקים לעצה והדרכה, ולא תהיה לכם אפשרות להגיע אליי, תוכלו להסתופף בצילו".
נסעו החסידים לויטבסק, ושאלו היכן דר ר' מענדל. באותם ימים עדיין לא התפרסם שמו של הצדיק רבי מנחם מענדל מויטבסק, ואנשי העיר לא הכירו אותו. "אדם המכונה בשם ר' מענדל? אתם בטוחים?", התפלאו אנשי הקהילה המקומית. "אין אצלנו רבנים ששמם מענדל", טענו.
החסידים לא נואשו, והמשיכו בחיפושים. הם חקרו ודרשו, פנו אל כל עובר ושב.
"אין בעירנו "ר' מענדל", אך סתם "מענדל" יש אצלנו", אמרה אישה שפגשו ברחוב. "לחתני קוראים מענדל".
'אולי אינו אלא ר' מענדל שאנו מחפשים...', חשבו החסידים בתקווה, וצעדו בעקבותיה.
האישה הכניסה אותם אל ביתה, וקראה לחתנה.
החסידים שוחחו עם האברך, וחשו שהגיעו אל הכתובת הנכונה. אולי איננו רבי, אך בודאי אינו יהודי פשוט. יראת שמים שורה על פניו, מבט עמוק בעיניו ופיו מפיק פנינים ומרגליות. אברך משכמו ומעלה.
לבש ר' מנחם מענדל את בגדו של המגיד, חגר את החגורה, ואחז בידו את המקל.
מיד השתנו פניו, והוא הפך לאיש אחר. לא עוד אברך צעיר, אלא דמות מעוררת יראת כבוד. מנהיג אמיתי.
החסידים נדהמו מהמהפך, ופחד גדול נפל עליהם.
מאותו יום, כשלא הייתה להם אפשרות לנסוע למזריטש, היו החסידים מגיעים לויטבסק, ונוטלים עצה מרבי מנחם מענדל.
סיפורי חסידים, עמ' 389