שיעורש"י: מגילת אסתר ('הוא אחשוורוש - אסתר, א, א)

התוועדות פורים תשל"ג | ישנם עניינים בשיחה שלא הובאו בדרשה, מומלץ לעיין במקור!

פתיחה

מחר פורים, וזו הזדמנות ל'ונהפוך הוא'. תמיד אנחנו מדברים על רש"י מהפרשה – והיום נדבר על רש"י מהמגילה.

פיתחו את מגילת אסתר, היא נמצאת בסוף החומשים. ניגש ישירות להתחלה, אבקש ממך ר' זונדל לקרוא את הפסוק הראשון:

וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַמֹּלֵךְ מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה.

הפסוק מספר לנו את תולדותיו של אחשוורוש, המלך של המגילה. אנחנו נתמקד ב'דיבור' השני ברש"י. ר' זונדל, המשך לקרוא:

הוא אחשורוש - הוא ברשעו מתחלתו ועד סופו.

האם מישהו יוכל לומר לי מה מציק לרש"י ומה הוא מבאר?

[לשמוע את הקהל]

רש"י כמובן לא מבין את המילים "אחשוורוש הוא אחשוורוש" – מדוע הפסוק חוזר פעמיים על המילים הללו, מה זה נותן. ועל כך רש"י מתרץ את המבואר בגמרא, שהפסוק בא ללמד אותנו שלמרות שאחשוורוש מלך טיפש והפכפך היה, יום אחד הוא עם המן ולמחרת עם מרדכי. אך האמת היא שהוא בדיוק אותו רשע מרושע לכל אורך הדרך.

הביאור

בישיבות יש מנהג שכאשר מסיימים ללמוד מסכת עושים 'פלפול' ומקשרים את תחילת המסכת עם סופה – פעם, בהתוועדות פורים, עשה הרבי את ה'פלפול' הזה על המגילה, והוא חיבר את הרש"י הזה, על הפסוק הראשון במגילה, עם רש"י אחר על הפסוק האחרון.

פיתחו את סוף המגילה, וכעת ר' איסר יקרא לנו את הפסוק האחרון:

כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וְגָדוֹל לַיְּהוּדִים וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל זַרְעוֹ.

הפסוק הזה כבר הרבה יותר סימפטי, הוא עוסק במרדכי היהודי ולא באחשוורוש. וכעת קרא ר' איסר את הרש"י דיבור המתחיל "לרוב אחיו":

לרוב אחיו - ולא לכל אחיו מלמד שפירשו ממנו מקצת סנהדרין לפי שנעשה קרוב למלכות והיה בטל מתלמודו.

מה מציק כאן לרש"י?

[לשמוע את הקהל]

האמת היא שזה די ברור – כי רש"י עצמו אומר. הפסוק משבח את מרדכי שהוא "רצוי לרוב אחיו". מדוע "לרוב אחיו" ולא "לכל אחיו", זה שבח גדול הרבה יותר?

והתשובה: היו שכעסו עליו שכזה ראש טוב כמו מרדכי נהפך לעסקן ציבורי היושב בביתו של אחשוורוש, במקום לעסוק בתורה.

סתם דרך אגב, הנה לנו תפיסה יהודית מקורית: לכאורה מה יותר חשוב, עסקנות ו"שמירה על האינטרסים", או לחמם כיסא בבית המדרש? – התשובה כאן ברורה: יש מעלה עצומה בלימוד תורה הרבה יותר מלשבת ליד אחשוורוש ולדאוג ל"תקציבים יחודיים"...

מדוע בכל זאת בחר מרדכי להישאר "משנה למלך אחשוורוש", בניגוד לדעת "מקצת סנהדרין", מה אתם אומרים?

[לשמוע את הקהל]

התשובה היא בדיוק מה שקראנו מקודם בפסוק הראשון: "אחשוורוש הוא אחשוורוש, הוא ברשעו מתחילתו ועד סופו". בגלל שמרדכי ידע שאחשוורוש הוא מסוכן לציבור, וחייבים תמיד לשמור עליו (יש גם בדורנו איזה אחשוורוש עם כמה יהודים סביבו, ואומרים שהציוצים הכי טיפשיים ואחשוורושיים שלו בטוויטר הם מיום שישי בצהריים עד צאת השבת, שהמשפחה היהודית שלו לא יכולה לשמור עליו...) – לכן הוא ביכר לשבת "בשער המלך", ולהשגיח שלא יזיק ליהודים.

את עומק המחלוקת של מרדכי ואחיו ביאר הרבי פעם באריכות, שזו מחלוקת בין שתי תפיסות – תפיסה של יהודים מארץ ישראל ("אשר הגלה מירושלים"), שמובאת בתלמוד הירושלמי, שכשעסוקים בעניינים של "חסידות" ועסקנות הכלל התורה שלומדים "מתברכת" וגודלת, מספיקים ללמוד בזמן מועט מה שאחרים לומדים יותר זמן. מול תפיסה של יהודים מהגולה, כמו אותם "מקצת סנהדרין" שהתווספו בזמן הגלות, שמובאת בתלמוד הבבלי, שכשעסוקים בעניינים כאלו "לא מפסידים" אבל גם לא מרוויחים.

ההוראה

אך מה אפשר ללמוד מכאן לחיים שלנו?

את האמת, אם הייתם שואלים אותי הייתי מיד אומר שאחשוורוש זה היצר הרע, ויהודי צריך לדעת שגם אם לרגע "הלך לו טוב", תמיד הוא צריך להישאר בקונטרול על היצר הרע כי "הוא ברשעו מתחילתו ועד סופו".

אבל הרבי שלנו, אוהבם של ישראל, בוחר ללמוד מכאן לחיים שלנו מסר הפוך בדיוק!

שימו לב למה שהרבי לומד מהרש"י הזה:

אם אחשוורוש הרשע, גם כשהוא עושה טוב – אנחנו אומרים ש"הוא ברשעו מתחילתו ועד סופו", כל שכן וקל וחומר, שיהודי, גם כשבטעות הוא עושה מעשים לא טובים, עלינו לדעת ש"הוא בצדקתו מתחילתו ועד סופו", וזה שלרגע הוא טעה, וה'מלך זקן וכסיל' התערב ותפס אותו ברגע של חולשה, זה לא משנה את המציאות ש"הוא בצדקתו מתחילתו ועד סופו".

מה אפשר לומר אחרי כזה לימוד של הרבי, חוץ מ"לחיים ולברכה", ו"פורים שמח"!