"לצאת מכל ההגבלות"
מיד עם בואו של הרבי הריי"צ לארצות הברית, ייסד בה ישיבה.
ישיבת "תומכי תמימים" החב"דית היתה שונה באופן מהותי מהישיבות בהן הורגלה יבשת אמריקה. בעוד בישיבות האחרות שורר סדר מופתי בעת הלימוד, דממה באולם, ואיש אינו מדבר בלי קבלת רשות מראש הישיבה, הרי שבישיבה החב"דית הבחורים מתנועעים וצועקים...
ליהודי ירא שמים, שאינו נמנה על חסידי חב"ד, הפריעה מאד צורת הלימוד ב"תומכי תמימים", והוא החליט לכתוב על כך לרבי הריי"צ: "כולם יסכימו שהלימוד בישיבה הינו דבר חיובי, גם אם נמשך עשרים שעות רצופות מדי יום. אבל, הלימוד צריך להיות מסודר, שאיש לא יתפרץ לדברי רעהו, והרוצה לשאול שאלה ירים תחילה את אצבעו לקבלת רשות הדיבור. ההנהגה ה"פראית" של תלמידי הישיבה החב"דית גורמת לאווירה של זלזול בלימוד", טען היהודי.
באחת מהתוועדויותיו, סיפר הרבי את הדברים ואמר כי הרבי הריי"צ לא השיב לאותו יהודי. למעשה, אמר הרבי, זו היתה אחת מהטענות היחידות עליהן לא ענה הרבי הריי"צ.
אך הרבי עצמו נתן ביאור ותשובה לאותה טענה: "ישנו עניין השייך לתלמידים, שצריכים להיות באופן של הבדלה מענייני העולם... למעלה מהגבלה...
"כשחסיד לומד תורה, עליו לעזוב את הנחות העולם, לצאת מכל ההגבלות, ולחוש כאילו ניצב הוא למרגלות הר סיני, באימה וביראה, ברתת ובזיע."
תורת מנחם, חלק א, עמ' 41. חלק ז, עמ' 252