אש אינה נכווית מאש
משחקם של ילדים מהווה חיקוי למציאות בה הם חיים. במה משחקים בניו של רופא? ב"רופא וחולה". במה משחקים בנים של מלמד? ב"מורה ותלמיד". ובמה משחקים נכדיו של רבי? ב"רבי וחסיד".
הרבי הרש"ב ואחיו, ר' זלמן אהרן, גדלו בחצרו של סבם, הרבי ה"צמח צדק". הילדים התבוננו בחסידים הרבים הממתינים להיכנס ליחידות אצל הרבי. המעמד הותיר עליהם רושם, והם החליטו לחקותו במשחקם.
ר' זלמן אהרן, האח המבוגר יותר, מונה ל"רבי", והרש"ב, הצעיר יותר, שיחק את תפקיד החסיד.
ה"רבי" הקטן התיישב בראש השולחן, עטה על פניו הבעה רצינית, והמתין לכניסתו של החסיד. החסיד הצעיר נכנס לקבל ברכה מה"רבי", ולאחר מכן אזר עוז ושאל: "כיצד יכול הרבי לתת ברכות?"
השיב ה"רבי": "הקב"ה הוא "אש אוכלה", ויהודי הוא בדוגמת הקב"ה, ולכן גם הוא "אש אוכלה", וכך יש לו כוח לברך".
"אם אתה אש, כיצד נגעתי בידך ולא נכוויתי?" הקשה החסיד הפיקח.
"מפני שרק דבר שאינו אש יכול להיכוות מאש. אך יהודי הוא בעצמו אש, ואש הנוגעת באש – אינה נכווית", השיב ה"רבי" בשנינות, והמסר נותר לדורות...
התוועדויות, תשמ"ב, חלק א, עמ' 313