אמירה מול ידיעה
חותנו של אדמו"ר הזקן לא נמנה על אוהדיה של תנועת החסידות, להיפך, הוא האמין לכל הטענות המופנות כלפי התנועה החדשה, המאשימות אותה בסטייה מדרך התורה.
לא ייפלא, אפוא, שנסיעת החתן הצעיר למזריטש, אל מנהיגם של החסידים, עוררה את כעסו של החותן. כאשר שב אדמו"ר הזקן מחצר המגיד, הביט בו חותנו בחשדנות, וציפה לראות סימנים להידרדרות רוחנית. אולם, למרבה פליאתו, דבר לא התשנה. החתן המשיך להגות בתורה, להתפלל בדבקות, ולדקדק בקלה כבחמורה.
"בשביל מה נסעת למעזריטש? מה תרמה לך הנסיעה?" שאל באחד הימים החותן.
"במזריטש למדתי שיש אלקים", השיב החתן.
החותן פרץ בצחוק.
"וכי לשם כך היה עליך לנסוע למזריטש? המשרתת שלנו תוכל לומר לך שיש אלקים, גם מבלי לנסוע למזעריטש!"
קרא החותן למשרתת, ושאל: "מה דעתך, פרומהל'ה, יש אלקים?"
"בוודאי שיש אלקים", השיבה המשרתת, ומיהרה לשוב אל המטאטא.
"שמעת?" הקניט החותן את אדמו"ר הזקן, "גם פרומה, המשרתת הפשוטה, יודעת שיש אלוקים. מדוע, אם כן, היה עליך לנסוע רחוק כל כך?"
השיב אדמו"ר הזקן: "ביני לבין המשרתת קיים הבדל מהותי. היא אומרת שיש אלוקים, ואילו אני יודע זאת!".
סיפורי מופת – אדמו"ר הזקן, עמ' 7