בין "משכיל" ל"עובד"
"שמעתם אלו אורחים הגיעו לליובאוויטש?" שחו החסידים בהתרגשות. לא בכל יום זוכה העיירה לארח שני ענקים בעת ובעונה אחת. לא פלא, שעם בואם של ר' אייזיק מהומיל ור' הלל מפאריטש, לבשה ליובאוויטש חג. הרבי ה"צמח צדק" התחיל לומר מאמרי חסידות לעיתים תכופות, ואחרי כל מאמר היו החסידים מתקהלים סביב האורחים החשובים ומבקשים לשמוע כיצד חוזרים הם על דברי אלוקים חיים, כל אחד בסגנונו הייחודי.
בנו הצעיר של הרבי, ר' שמואל, הצטופף עם החסידים סביב ר' אייזיק, אחר מיהר אל המעגל שנוצר סביב ר' הלל, וחוזר חלילה. אביו הורה לו להיות נוכח בעת החזרה על המאמרים, והוא הקשיב לכל מילה שיצאה מפי החסידים הגדולים, משתדל לחקוק את דבריהם בזיכרונו.
באחד הימים קרא הרבי לבנו וביקש שיחזור בפניו על המאמרים, תחילה בסגנונו של ר' אייזיק, ולאחר מכן בסגנונו של ר' הלל. זיכרונו של המהר"ש לא אכזב. הוא שחזר את המאמרים, מילה במילה.
"ר' אייזיק הוא "משכיל"[1] ואילו ר' הלל הוא "עובד"[2]", הפטיר ה"צמח צדק" כשסיים בנו לחזור על מאמרי החסידות.
"מה בין משכיל לעובד?"הקשה המהר"ש. "הרי גם המשכיל עוסק בעבודה על מידותיו, וגם העובד לומד ומתבונן בענייני חסידות עמוקים?"
השאלה נותרה לרחף בחלל, ללא מענה.
חלף שבוע. הרבי ה"צמח צדק" קרא לבניו ולשני החסידים הגדולים ואמר לפניהם מאמר חסידות. כעבור מספר שעות, בשעת לילה מאוחרת, קרא הרבי לבנו המהר"ש, והורה לו: "גש אל האכסניות של ר' אייזיק ושל ר' הלל, הצץ דרך החלון ובדוק במה עוסקים כעת שני החסידים".
חשיכה אפפה את רחובות ליובאוויטש. בני העיירה עלו זה מכבר על יצועם. המהר"ש ומשרתו צעדו ברחובות הריקים, מתקרבים חרש אל אכסנייתו של ר' אייזיק. עוד ממרחק הבחינו שבחדרו דולק נר. המהר"ש הביט בעד החלון, וראה את ר' אייזיק יושב שקוע בשרעפיו, ראשו מוטה לאחור, עיניו עצומות, הבעת התרגשות נסוכה על פניו, ובידו מקטרת מעלה עשן.
משם פנו אל אכסנייתו של ר' הלל. גם שם דלק הנר. המהר"ש הציץ לחדר, וראה את ר' הלל יושב כפוף כולו. בתנוחה זו נראה גופו הצנום של ר' הלל קטן ורזה מתמיד. אצבעו, שהיתה בפיו, העידה על התעמקותו במחשבותיו, ופניו החיוורות הביעו דאגה.
ר' שמואל שב אל אביו, ותיאר את אשר ראו עיניו.
"שניהם מתבוננים כעת במאמר החסידות האחרון ששמעו", אמר הרבי, "רק שכל אחד מהם חושב על עניין אחר. בעוד ר' אייזיק המשכיל מתבונן בעניין של "כתר עילאה", מתבונן ר' הלל העובד בעניין ה"קבלת עול", וחושב על אודות עצמו".
לאחר שסיפר הרבי הרש"ב סיפור זה, סיכם: "ההבדל בין משכיל לעובד מתבטא בכך שהמשכיל מתחיל מההשכלה ולאחר מכן מתייגע למצוא לו עבודה לפי אופן ההשכלה. העובד, לעומת זאת, מתחיל מהעבודה ומחפש את ההשכלה שבאותו עניין".
סיפורי חסידים, עמ' 411 ----[1] משכיל – חסיד אשר שם את הדגש העיקרי בעבודת ה' על הצד העיוני של העמקה בתורת החסידות.
[2] עובד – חסיד אשר שם את הדגש העיקרי בעבודת ה' על אריכות ההתבוננות והתלהבות בעבודת זיכוך המידות והרגשת הלב.