אות חיים באבטיח
כאשר ישב אדמו"ר הזקן במאסר, במבצר הפטרופבלי, חרדו החסידים לגורלו, ואי הוודאות לא נתנה להם מנוח. איש לא ידע היכן שוהה הרבי, והאם עודנו בין החיים.
בין חוקריו של אדמו"ר הזקן היה שר, אשר הכיר בגדולתו ורחש לו כבוד. באחד הימים שאלו השר מה יוכל לעשות למענו. השיב לו הרבי: "ברצוני להודיע לבני משפחתי שעודני בין החיים ומקוה שה' יתברך יוציא לצדק דיני".
"בשמחה הייתי ממלא את בקשתך", השיב השר, "אולם חושש אני שהדבר איננו מעשי. כידוע, המלשינים, שבעקבות עלילתם נאסרת, באו מקרב היהודים. איך אצא לרחוב, ואמסור הודעתך ליהודי לא מוכר? הרי הוא עלול להיות בן בריתם של המלשינים! אני לא יכול להסתכן כל כך".
השיב אדמו"ר הזקן: "בעיר פטרבורג מסתובב יהודי, הלבוש בבגדים מוזרים. זהו גיסי, ושמו רבי ישראל קזיק. בעת המאסר הוריתי לו לנסוע הנה, ואני בטוח שקיים את דבריי".
השר הבטיח ליצור קשר עם רבי ישראל קזיק ולמסור לו את דברי אדמו"ר הזקן.
נסע השר בכרכרתו ההדורה ברחובותיה של עיר הבירה, תר בעיניו אחר יהודי העונה לתיאורו של אדמו"ר הזקן, עד שפגש את רבי ישראל קזיק.
"מה שמך?" שאל השר.
רבי ישראל הגיע לעיר תחת זהות שאולה, מצויד במסמכים של יהודי אחר. כאשר נשאל לשמו, אמר את השם הרשום בתעודה.
"אתה משקר!" הטיח בו השר המאוכזב, ונסע משם.
המפגש עם השר הותיר על ר' ישראל רושם רב. הוא חש כי לא שאלו לשמו מתוך סקרנות גרידא. רבי ישראל הלך אל חסידים מפורסמים, וסיפר להם על דבר המפגש התמוה. הבינו החסידים שלא לחינם פנה השר אל רבי ישראל. ככל הנראה נשלח אליו על ידי אדמו"ר הזקן. לאחר התייעצות החליטו, שגם למחרת יסתובב רבי ישראל ברחובות פטרבורג הבירה, ואם יפגוש את השר, יאמר לו את שמו האמיתי.
בינתיים סיפר השר לאדמו"ר הזקן על מפגשו עם אדם העונה לתיאור שמסר לו, אך מזדהה בשם אחר.
"זה הוא. רק שאינו יכול לומר את שמו האמיתי, מפני שהגיע תחת זהות של אדם אחר", קבע הרבי בביטחון, וביקש מהשר לחפש שוב את רבי ישראל.
נסע השר ברחובות העיר, עד שהבחין בדמות מוכרת. עצר את הכרכרה, וקרא מבעד לחלון: "מה שמך?" הפעם אמר לו רבי ישראל את שמו האמיתי. השר לא ענה לו מאומה. כרכרתו המשיכה בנסיעה איטית לאורך הרחוב. רבי ישראל הבין את הרמז, וצעד אחרי הכרכרה עד שעצרה ליד בית מפואר. נכנס השר לבית, ורבי ישראל נותר בחוץ, ממתין להתפתחויות חדשות.
לפתע נפתח החלון, ודבר מה הושלך החוצה. התקרב רבי ישראל והבחין באבטיח המוטל על הארץ. הרים רבי ישראל את האבטיח, והביאו אל החסידים. כאשר פתחו את האבטיח, מצאו בו פתק, ועליו כתוב בכתב ידו של אדמו"ר הזקן: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד".
"הרבי בין החיים, ברוך ה'!" עלזו החסידים.
אוצר סיפורי חב"ד, חלק ד, עמ' 141