מסירות נפש של כמעט דקה...
יהודי גרמניה היו מאז ומעולם סמל לדיוק מירבי. לכל צעד שלהם קדם תכנון, וכל מעשיהם היו מחושבים ומכוונים היטב.
הרבי הרש"ב הגיע בליווי בנו, הרבי הריי"צ, לנופש באשכנז. הרבי ובנו לא נבהלו מהקור הגרמני, והחלו להפיץ את מעיינותיה של תורת החסידות. לימוד החסידות השפיע על יהודי המקום, ואחד מהם אף התחיל לאמץ הנהגות חסידיות.
לימים, סיפר היהודי לרבי הריי"צ כי לומד הוא מאמרי חסידות דרך קבע, ואף משתדל ליישם את הנלמד. לאחר שלמד על עבודת "מסירות נפש" בעת קריאת שמע, התחיל להאריך באמירת המילה "אחד", תוך כדי מחשבה שמוכן הוא למסור נפשו על קידוש ה'. היהודי הוסיף בגאוה, כי עבודת מסירות הנפש שלו נמשכת כמעט דקה תמימה!
הרבי סיפר סיפור זה ולמד ממנו לקח: "כנראה שהיה מונח לפניו שעון, ובאמצע ה"מסירות נפש" הביט בו, לדעת כמה זמן נמשכת ה"מסירות נפש"...
"היהודי אמנם התקדם, אך לא הצליח להתעלות מעל ההגבלות.
כאשר הוא בעצמו מודד את האריכות שלו ב"אחד", ויודע שנמשכת כמעט דקה אחת – אין זה עניין של "בכל מאודך", למעלה ממדידה והגבלה..."
תורת מנחם, חלק ט, עמ' 114. חלק לב, עמ' 59